להתחיל הכול מהתחלה

כשהתעורר סרן ג' בבטן דבורה 838, עליה פיקד לכל אורך המלחמה, הוא לא האמין למשמע אוזניו.  "בזמן שישנת", סיפר לו סגנו, "זיהינו איום על כוחות היבשה. קיבלנו טלפון דחוף מהמג"ד (מפקד גדוד ביבשה). ישר הבנו את המצב והכוונו למיקום את הדבורה, אנחנו מוכנים לתקיפה", הוא מספר. "אחרי שנתתי את האישור ולקחתי מעט זמן לחשוב, הבנתי שהאירוע הזה מסמל את כל הדרך שעברתי עד היום".

כשהתגייס סרן ג' לזרוע הים, לא היה לו מושג שכך יראה שירותו הצבאי. מגיל צעיר הוא חונך על ערכי שייטת הצוללות, ובסיום קורס החובלים שובץ על הצוללת אח"י תנין בה שירת גם סבו. "הייתי בטוח שנועדתי לעולם הצוללות, גם בגלל המסורת המשפחתית וגם בגלל אהבתי לעולם הטכנולוגיה והמבצעים המיוחדים. אבל מהר מאוד הגעתי להבנה שאני מחפש אתגר מסוג אחר. כמפקד, חלמתי לקבל קבוצת לוחמים שהגיעו כמעט היישר מתקופת התיכון, לאתגר אותם, ליצור מרקם משפחתי, ובגדול להיות כל עולמם. מפקד בספינות הבט"ש הוא דמות כזו. הוא הקצין, הטבח, החבר ועד מש"ק החינוך. אחרי שנה בצוללת והתנסיתי בפיקוד בסיטואציות מורכבות, התחושות האלה הלכו והתחדדו. אזרתי אומץ עשיתי דבר מאוד לא שגרתי, ביקשתי להיות מפקד דבורה".

וכך, סרן ג' עבר הסבה ממפקד בשייטת הצוללות למפקד בכלי הבט"ש, והוצב כסגן-מפקד דבורה בפלגה 916. "הימים הראשונים היו מאתגרים ביותר. דמיין מ"פ (מפקד פלוגה) בשריון שעובר להיות מ"פ בגדוד חי"ר. המקצוע שונה, האתגרים חדשים, ובעיקר אופי הפיקוד, שהשתנה מאוד אחרי שלוש שנים וחצי בצבא, הרגשתי שהתגייסתי מחדש. בקורס פי"ם (פיקוד ימי מתקדם) בו השתתפתי טרם הפיקוד על הדבורה, ישבתי בפעם הראשונה לנסח את התפיסה הפיקודית שלי וניסיתי כמיטב יכולתי להישען על שתי העולמות – הצוללות והבט"ש. אחרי מחשבה ארוכה, פתחתי את המחברת ורשמתי רק דבר אחד – אני רוצה שהלוחמים שלי יזמו, יחתרו למגע ולא יקבלו שום דבר כמובן מאליו. זה מי שאני, כך בנו אותי מפקדיי, וכך ארצה שגם הם יהיו".

כשמונה למפקדה של דבורה 838 בבסיס אשדוד, החל סרן ג' לשים את אותה גישה במבחן: בפעילות המבצעית, באימוני הירי ואפילו בארוחות השישי. "גם באירועים הכי שגרתיים דחפתי את פקודיי לחתור למגע ולשיפור תמידי. הבטחתי להם שהמסגרת הצבאית אינה מכשול בפני היוזמה והחיות שלהם, וכי רגע האמת יכול לבוא בכל רגע". ורגע האמת אכן הגיע. מספר חודשים אחרי שנחת על סיפונה, הוקפצה דבורה 838 למלחמה, ומאז היא מסכלת פיגועים, תוקפת ומסייעת לכוחות היבשה, במערכה המורכבת ביותר שעברה הספינה מאז נכנסה לפעילות מבצעית.

"היום, אני יודע להגיד שהדרך עוד ארוכה ואני יודע שקיבלתי את ההחלטה הנכונה עבורי. אני סמוך ובטוח שלוחמיי ידעו לפרוש כנפיים, ליזום ולפרוץ גבולות – בדיוק כפי שעשיתי אני", מסכם.