“בעבר הייתי העיניים – היום אני כבר חלק מהמציאות”

סמל ש’ התחילה את דרכה כבק”שית – בקרית שליטה ימית – תפקיד קריטי ואחראי, אבל כזה שנעשה מרחוק. היום היא כבר בלב הגלים, לוחמת מן השורה בשייטת ספינות הטילים. “תמיד רציתי להיות בזרוע הים”, היא מספרת בגאווה. “אבא שלי ושני האחים שלי שירתו כאן. זה היה ברור לי שזה גם המקום שלי”.

למרות הרצון העז, הפרופיל הרפואי לא אפשר לה להתחיל כלוחמת. “בחרתי בתפקיד משמעותי, אבל ידעתי שזה לא הסוף – שאני עוד אגיע ללוחמה”, היא אומרת.

משבר, נחישות – והחלטה אמיצה

סמל ש’ התגייסה זמן קצר לאחר השבעה באוקטובר – תקופה סוערת ומלאת אתגרים. כבר מהרגע הראשון הציבה לעצמה מטרה ברורה: להגיע לשטח. “במהלך השירות כבק”שית נהניתי מאוד, אבל כל הזמן עבדתי במקביל על שיפור הפרופיל ועל אישור המעבר. כשהטופס אושר – פחות משנה לפני השחרור – זה היה רגע מרגש במיוחד”.

המחיר? הארכת שירות. הבחירה? חד משמעית. “חתמתי קבע כדי לעבור ללוחמה. קצת פחדתי – זה תפקיד חדש, פיזי, עם אנשים שלא הכרתי – אבל זה היה ברור לי שזה מה שאני רוצה באמת”.

תפקיד חדש, תחושת שליחות חדשה

כיום סמל ש’ משמשת כאתתית – אחראית על ניווט הספינה וקיום התקשורת הימית. היא עמוק בפנים – חלק בלתי נפרד מהמערכת המבצעית. “חשבתי שההסתגלות תהיה קשה יותר – אבל הצוות חיבק אותי מהרגע הראשון. כל אחד עזר, הסביר, תמך. זה נתן לי כוח להאמין שאני יכולה להצליח גם בזה”.

חרף האתגרים, היא פורחת. “השליחות פה היא עצומה. זו תחושת משמעות שקשה להסביר – לדעת שאת חלק ממשי בהגנה על המדינה. זה מדהים”.

מה נשאר מהעבר?

על השאלה מה היא לוקחת מהתפקיד הקודם, עונה סמל ש’ בלי לחשוב פעמיים: “הרצון ליזום, לחשוב קדימה, לקחת אחריות – אלה תכונות שמלוות אותי גם כאן. האווירה בזרוע הים תמיד הייתה משפחתית, מחבקת, וזה לא משתנה – רק מתחזק”.

סמל ש' הייתה עתידה להשתחרר בעוד כחודשיים – אבל השירות הוא כבר חלק ממנה. “לא מתבאסת שהשחרור נדחה – להפך. אני שלמה עם הבחירה שלי. תמיד אמרתי לחברות שאני רוצה להיות לוחמת – ועכשיו אני כאן. אם בעבר הייתי העיניים של הלוחמים – היום אני כבר חלק מהמציאות עצמה”.