תובנות מפקד ספינה במלחמה

האתגר הקשה ביותר למפקד ספינה - ואולי למפקד בכלל - הוא היכולת להשאיר את אנשיו חדים ומוכנים לאורך זמן. הכול מתחיל ונגמר בחיבור למשימה. כאשר יש חיבור למשימה - יש פחות אירועי בטיחות, פחות משברי מוטיבציה, יותר יוזמות ויותר חוסן.

ידעתי וגם למדתי מחדש שכדי לחבר למשימה נדרש, לפני ומעל הכול, לדעת להקשיב. כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל אחד מתחבר ממקום אחר. יש הזקוקים לרוח במפרשים ולחיזוק החוזקות כדי להמשיך להפליג קדימה; יש שמונעים מהפחד מכישלון וחותרים חזק יותר; ויש שבוחרים להתמודד מתוך יסודות איתנים של הערכים שלהם ותחושת משמעות שמעניקה להם כוח מול הים הסוער של החיים.

האתגר פוגש אותי בדיוק שם: ביכולת להקשיב, להבין מה הצד השני זקוק ממני, ותוך כדי כך להישאר נאמן ללוחמים שלי, לעצמי ולמערכת. כי צריך לנצח בקרב, ואת הקרב מנצחים האנשים - לא המערכות.

למדתי שיותר מכל, המלחמה הכשירה אותנו לרמת דוקטורנטים ב פתרון בעיות. לרוב מתארים יצירתיות כחשיבה 'מחוץ למסגרת', אך החוכמה האמיתית היא לא לצאת מהמסגרת, היא לפתור את הבעיה באופן היצירתי ביותר, לצאת מהקופסה.

ישנה תובנה שהכתה בי שוב ושוב במהלך המלחמה: אנחנו כותבים היסטוריה. זרוע הים נערכה שנים לרגע הזה, והמלחמה הרחבה תפסה אותנו מוכנים - מנטלית וטכנולוגית. האימונים המאתגרים הכינו אותנו בדיוק למציאות שפגשנו.

ליירט איומים אוויריים, לתקוף בטילים ובתותחים במגוון זירות לחימה ולבצע משימות חשאיות בעומק האויב, בזירות קרובות ורחוקות - אלה רק חלק מפיסות ההיסטוריה ששייטת 3 כתבה, ואח"י עצמאות לקחה חלק משמעותי במורשת הקרב.

אני גאה להיות שותף לכתיבת ההיסטוריה הזו. אני חש גאווה עצומה בלוחמי ולוחמות הספינה שלי, שמצליחים בכל יום לרגש ולהפתיע אותי בבגרותם, באיכותם ובחוסנם. 

חשבתי שהדור הזה שברירי יותר - וגיליתי דור של אריות. ולביאות כמובן.

סא"ל א', מפקד אח"י עצמאות (סער 6)