סיירת "כסיף" הפליגה לסדרת תרגילים מהירה יותר מהגלים

השמש רק עלתה על הרציף בבסיס אשדוד. על הסיפון של הדבורה, אני פוגשת את הלוחמים שהתעוררו עוד לפני הזריחה, כדי להכין את הספינה לקראת ההפלגה. 

סרן ע', מפקד הספינה, מקבץ את כולם במעגל, לשיחת הכנה אחרונה וחלוקת תפקידים. הם עולים על שכפ"צים, ומתמקמים: חלקם על הגשר, אחרים ב'מי"ק' (מרכז ידיעות קרב) ושניים בירכתיים - מנתקים את הדבורה מהמזח.

"ב-916 יש משהו מיוחד, קשה להסביר את זה", מחייך אליי אחד הלוחמים. אולי זאת הרוח הקרה, הקפה שהם מציעים לנו - או הקריאות בקשר שרק הם מבינים, אבל אני מתחילה להרגיש את מה שהוא דיבר עליו.

יצאנו לים, כשבמקביל אלינו, מפליגות הספינות הנוספות של סיירת כסיף. ברקע, ממשיך סרן ע' לקרוא בקשר הוראות. המהירות עולה, ואיתה גם המורל. הרוח מתגברת, הדבורה מפלחת את המים, ולי לא ברור איך הלוחמים זזים בקלילות - כשאני בקושי מצליחה לעשות צעד אחד.

את הבוקר היפה והכחול האינסופי, קוטעת עצירה חדה, שמתריעה - התרגיל החל. מפקד הספינה מפעיל את הסירנה, ומכריז בקשר "עמדותתת קרב", והמטרות מושלכות למים. תוך כמה רגעים, הלוחמים כבר מוכנים בעמדות על ציוד מלא: מי"ק - תותח הטייפון בחרטום, מק"כ (מקלע כבד) - עמדת הירי בירכתיים, והמאג - שבצד הגשר. 

סיירת כסיף היא חלק מפלגת הבט"ש 916, שאמונה על הביטחון השוטף בזירה הדרומית, בהתאם לכך - התרגילים במהלך ההפלגה מדמים תרחישי קיצון אפשריים, אליהם מתכוננים באותו המרחב.

'הסודר' הראשון הוא מטווחי ים: ספינות בקו יורים, מטרות מוצבות הרחק במים ויאללה מתחילים. יריית הפתיחה שמורה לטייפון העוצמתי, אחריו המאג ולבסוף המק"כ. ה'מיניון' הכתום, שלפני רגע ניצב בשלמותו מולנו, שוקע לתוך המים כלא היה. 

אומנם כאן 'סוכל' בלון מנופח ולא מזיק, אך הלוחמים של 916 יודעים היטב שבזירה המורכבת אותה הם מאיישים, עלולים להסתתר איומים אחרים לגמרי. 

"הים אולי נראה רגוע, אבל הוא מכיל אתגרים רבים, והבנו את זה אפילו יותר במהלך הלחימה", מסביר מפקד סיירת כסיף, סרן ל'. "גדר ההגנה היא הלוחמים והכלים שלנו, שנמצאים בים 7/24, לכן הנוכחות שלהם בזירה היא קריטית. בין אם מדובר במשימות ההגנה, באכיפת הסגר הימי, וגם בסיוע לחי"רניקים שלנו שמתמרנים ברצועה. הם נדרשים להיות בערנות מקסימלית כל הזמן, ובמקרה הצורך להפעיל ירי מדויק".

"לקפל ולהיערך לסודר הבא", מכריז המפקד בקשר. כמה שניות של שקט, ומתקדמים ליעד. "אפילו אני לא יודע מה הלו"ז של התרחישים היום", משתף אותי סרן ע', "הכול מחליט החונך שלנו". 

אותם החונכים, שהגיעו מיחידת המילואים החדשה של 916, היו בעברם מפקדי סיירות בפלגה, ומבינים את הפעילות היטב. כל אחד מהם מצטרף לספינה לאורך האימון כולו. במהלכו הם קובעים את סדר התרחישים, ובוחנים לעומק את התנהלות הצוות. עם סיום התרגיל, הם מחלקים משוב מסודר לצוותים - ודגשים להמשך.

שוב הסירנה המוכרת נשמעת, וסרן ע' עולה בקשר: בתרחיש הבא, אחת מהספינות נפגעה מטיל נ"ט וזקוקה לגרירה דחופה. הדבורה שאמונה על החילוץ דוהרת במים, בזמן שלוחמיה יורדים לסיפון. מעכשיו, ככה מסבירים לי, זה עניין של טיימינג ודיוק מושלם.

הם משליכים את החבל לעבר הגשר של זאת שנפגעה, וקולעים בול. למרות שהם תרגלו זאת ככל הנראה עשרות פעמים בעבר, כולנו מתחילים למחוא כפיים. 

כלי פגוע, כך מדגיש מפקד הסיירת, עלול להפוך בתוך זמן קצר לתרחיש מורכב: "אם יש תקלה בספינה, לדוגמה בהגה, שהמנועים תקולים או אם פורצת שריפה, הכלי נותר חשוף לאיומים. אם לא תתבצע גרירה מהירה, הוא עלול להיסחף לרצועת עזה. הלוחמים תלויים במיומנות חבריהם על שאר הספינות". 

ולא רק במקרה כזה הדבורנים זקוקים זה לזה. בשל היותם צוות נפרד, שיוצא לימים ארוכים ללב ים, מוטלת על החובשים בספינה אחריות גדולה למצבם הרפואי. ובדיוק מהסיבה הזו, החונך, רופא במקצועו, מכריז על התרחיש הבא - פצועים בספינה. 

לאחר טיפול בכמה סיטואציות ופציעות במקביל, הם מסיימים את התרגול, וממשיכים במהירות להדמיות הבאות. הראשונה היא שריפה, ומיד אחריה דליפה בסיפון. ושוב נשמע ה-"לקפל ולעבור ולסודר הבא". 

הסודר האחרון הוא המדדים. הספינות עוצרות בלב ים, ועוברות למבחן האמיתי. מדובר בארבעה סיבובים של תחרויות כושר והיכרות עם הספינה, שמלוות בקריאות עידוד ובמבחני מורל. המנצח יוכרז רק כשהם חוזרים למזח. 

רגע לפני שאנחנו מפליגים בחזרה לבסיס אשדוד, מפקד הסיירת עולה בקשר ומבקש: "תסתכלו אחורה. מאחורינו תושבי הדרום, עליהם אתם מגינים יום יום, שעה שעה. תזכרו, אנחנו נישאר כאן כמה שצריך עד שהמשימה תושלם".