שאלנו את לוחמי הבט"ש - מה הופך את השירות שלהם לדבש?

עבורי, להיות דבורן זה קודם כל אחווה, תחושת משפחה ועבודה קשה. זו יחידה שלא תמיד שומעים עליה, אבל אנחנו שם, שומרים על הגבולות הימיים של מדינת ישראל, ועושים את זה כל יום, מכל הלב.

בזירה הצפונית אנחנו מתמודדים מול מדינת אויב, אתגר מורכב שלא תמיד נראה לעין. הפעילות שלנו ממוקדת בהגנה מתמדת על הגבול, לאו דווקא בפעולה התקפית. זה מייצר אופי לוחמה אחר: אנחנו לא מחפשים ליזום תקיפה, אלא להבטיח ביטחון - וזה מה שמייחד אותנו.

היום שלנו מתחיל מאוד מוקדם, והרבה פעמים ממשיך אחרי לילה בלי שינה. אין הרבה הפסקות או רגעים לעצור, כל אחד בצוות חייב להיות חד ומדויק, כי אם מישהו נחלש, זה משפיע על כל הספינה. השגרה שלנו אינטנסיבית, פיזית ומנטלית, ודורשת שיתוף פעולה מוחלט.

יש משהו ייחודי בקשר בין דבורנים, לא משנה מאיפה אתה, מאיזו פלגה או ספינה, מיד מרגישים את החיבור. זו שפה משותפת, תחושת שייכות. ברגע שאתה דבורן, אתה חלק מהמשפחה.

היה שבוע שבו היינו אמורים להיות בחוף, אבל בגלל המצב יצאנו לים בכל יום מחדש, כדי להגן על האזור. הרגשנו את האחריות, גם כשלא היינו בפעילות שגרתית. זה היה רגע שבו הבנתי עד כמה השליחות שלנו חשובה, לשמור על אזרחי ישראל, תמיד.

הדבר הראשון - זה להיות חבר טוב. קיימת אצלנו תחושה שלא משנה מתי, נעשה הכול כדי לעזור לצוות.  יש אחדות ואהבה בין כולם. בנוסף, תמיד השליחות למדינה עומדת לנגד עינינו - אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לעשות ככל הניתן.

אחד הדברים ששונים אצלנו, זה החום. לפעמים אנחנו נקלעים למזג אוויר קשה, אבל עם תחושת השליחות שקיימת אצלנו, אנחנו מבינים ששום דבר לא יכול לשבור אותנו. עוד סיבה שממלאת אותנו גאווה - זה שאנחנו בקשר רציף עם האזרחים ובמרחק לא רב מהם.

אנחנו משרתים בסביבה דינאמית - ובהתאם לכך גם נתונים ללוח זמנים דינאמי, לכן השגרה שלנו היא לא כל-כך "שגרתית". תמיד הכול נתון לשינויים, בין אם אנחנו בחוף, בים או אפילו בבית - אנחנו תמיד דרוכים, זמינים ומוכנים. כשאנחנו על הספינה אנחנו יושבים יחד, עושים כיף כשצריך ויחד עם זאת כשאנחנו בהפלגה תמיד שומרים על מוכנות וקור רוח.

הכול מיוחד אצלנו, רק אנחנו נבין את הקשיים והאתגרים של החברים בפלגות האחרות. מרגש מאוד תמיד לראות את הלוחמים מהזירות אחרות.

הייתה סיטואציה שהיינו צריכים להתעורר לאחר שעת שינה כדי להחליף ספינה אחרת, ברגע הראשון זה לפעמים מבאס, אבל לאחר מכן - התחושה היא ממלאת גאווה ונותנת עוד תזכורת למדוע אנחנו כאן. הדבר הזה מצטרף להרבה סיטואציות שיש שינויים כדי לעזור לחברים, זה אחד הדברים שמראים את אחוות הדבורנים.

להיות דבורן זה קודם כל להיות חבר, אתה חלק מצוות קטן שנמצא כל היום ביחד, כדי שזה יעבוד – אתם חייבים להיות שם אחד בשביל השני. דבורן אמיתי הוא קודם כל בן אדם של אנשים, זה הבסיס של התפקיד.

מדובר בזירה מבצעית. הפעילות פה היא מאוד אינטנסיבית, אנחנו לוקחים חלק בהמון משימות שלרוב האזרח בקצה לא מודע אליהן בכלל. ההתמודדות שלנו אל מול חמאס מייצרת אופי אחר, מורכב ודינמי יותר אבל גם מאוד משמעותי במקביל.

השגרה שלנו מחולקת לימים בים וימים בחוף, כשאנחנו נמצאים בים – אנחנו עובדים לפי משמרות, עם ארוחה משותפת לכל הצוות בערב, ומעברים מסודרים בין משמרות. לעומת זאת כשאנחנו נמצאים בחוף – אנחנו מתחילים את היום ביחד, מתארגנים, עובדים על תחזוקת הספינה ומכינים את כל המערכות. זו עבודה פיזית, תחזוקתית, ומורכבת. 

הערכים של הדבורנים, זה משהו שמרגישים בכל ספינה, אתה לומד לשים את החברים שלך לפניך. זו באמת משפחה: אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, אתה נותן הכל בשביל הצוות שלך, ויודע שגם הם יתנו בשבילך. יש תחושת שותפות מוחלטת, כזו שמייצרת אחווה אמיתית. אין מקום לאגו – כולם עושים את העבודה שלהם, כי מבינים שזה תלוי בכולנו ביחד.

בתקופה של השבעה באוקטובר השתתפתי בפעילות אינטנסיבית, ובמקביל גם הדרכתי והובלתי צוות כמנווט בספינה. זה תפקיד שלקחתי על עצמי מתחילת השירות, והשקעתי בו המון. ממש לאחר שסיימתי את התפקיד, שמעתי מהלוחמים בספינה שהם מעריכים את הדרך שעשיתי. זה היה הרגע שבו באמת הרגשתי שראיתי תוצאה, שהשליחות שלי מורגשת, זה היה שווה הכל.