״עשיתי את זה כי הוא היה עושה אותו דבר – זה הכי קרוב שאני יכול להיות אליו״

״לא הייתה פה שאלה אם ההורים יחתמו לי על הטופס להישאר בקרבי, הייתה שאלה של מתי הם יכולים לחתום. אחי היה לוחם, ואני הולך בעקבותיו - עשינו ונעשה הכל כדי לשמור על המדינה שלנו, לא משנה מה״. סמל ת׳, מקדימה צורן צעד השבוע על רחבת המסדרים לאחר שסיים בהצלחה את קורס הכשרת הצוללן שאורכו כשנה וחודשיים. 

הוא התגייס במרץ 24׳ לקורס ובמהלך הטירונות קיבל את הבשורה. ״היינו במטווחים, זה קרה באמצע הטירונות. אמא שלי התקשרה למ״פ, הבנתי שיש מולנו שתי אופציות - או שזכינו בלוטו, או שמישהו מת. לצערי לא זכינו בלוטו״, משתף סמל ת׳ וממשיך: ״עליתי על מדי א׳ ונסעתי לבית החולים בו אושפז. היינו שם חמישה ימים כל המשפחה כשהוא מורדם ומונשם, בסופם התבשרנו כי אחי נפל״.

אחיו של סמל ת׳ היה קצין לוחם בחיל רגלים. הוא נפל בעת פעילות מבצעית בגבול לבנון והותיר אחריו שני הורים, שני אחים וארוסה. ״הוא היה הכל בשבילי, הדמות שלי להשראה, מודל לחיקוי - החבר הכי טוב. הייתי מתייעץ איתו על הכל, הוא הראשון שהתקשרתי לספר לו שעברתי את הגיבוש ואני מתגייס לשייטת הצוללות״, משתף סמל ת׳. בחיוך האופייני לו לאורך השיחה הוא משתף על דמותו של אחיו, האדם השקול, שתמיד יודע להגיד את המילה הנכונה, הדמות שממנה שאב השראה בכל צעד והקול השפוי שהיה לצידו לא משנה מה עמד בדרכם. הם היו אגרוף אחד, שגם לאחר נפילתו, לא שחרר אחיזה, להפך - התחזק.

צילום: דניאל קרמר, אביב שמואלוף, רומא סיטבון

עריכה: רותם חזן

״יכולתי להשתחרר – אבל בחרתי להישאר״

״יוצא לי לא מעט לשאול את עצמי את השאלה הגדולה - מה אם?״, הוא משתף וממשיך; ״מה אם הוא היה פה לצידי עכשיו? מה הוא היה אומר על דברים שקרו לי בהכשרה? איך הוא היה מגיב לדברים שהצחיקו אותי - בטח הוא היינו צוחקים ביחד ומשתפים חוויות. אני בטוח שהוא היה גאה בי, כמעט כמו שאני הייתי מתפוצץ מגאווה בכל פעם שהייתי מדבר עליו עם חברים, אחי, הקצין הלוחם, הגבר שהיה והאח המדהים שלי״.

לאחר נפילת אחיו, יכל לבחור סמל ת׳ לעבור לתפקיד תומך לחימה או עורפי, או שמא להשתחרר מהצבא. כאח שכול, עמדה בפניו כל אחת מן האופציות - אך הוא סרב. הוא ביקש להמשיך את דרכו של אחיו ולהישאר בקרבי. ״לא הייתה פה שאלה בכלל מבחינתי. היה לי ברור שאני  אהיה לוחם - ויהי מה״, משתף וממשיך; ״בחרתי להישאר ולהשלים את המסלול, בצורה הטובה ביותר, זה מה שאחי היה מצפה ממני וזה האדם שהוא חינך אותי להיות, אז זה מה שאני מצפה מעצמי, לא פחות״ .

״אנחנו נלחמים בשביל כולם – זה מה שהוא לימד אותי״

״השיחה האחרונה שלנו מתחלקת לשניים - שיחה אחרונה בווצאפ והשיחה האחרונה שהתקיימה פנים מול פנים", מפרט סמל ת׳. בפעם האחרונה שנפגשנו, חזרתי מהצבא לסוף השבוע, אחרי שפגשתי חברים. נקלעתי לסיטואציה בדרך שהסעירה אותי. אני זוכר שבאתי אליו עצבני, והוא מצידו הרגיע אותי והזכיר לי למה אנחנו נלחמים. הוא אמר לי ׳אנחנו נלחמים בשביל כולם - לא משנה מאיפה הם מגיעים, מה הם עושים, מה דעותיהם או מוצאם, אנחנו נלחמים למען המדינה שלנו ולמען הביטחון שלה׳ - אני חושב שהסיטואציה הזאת משקפת בדיוק את מי שהיה, אדם טוב, נאמן לארץ ומי שיעשה הכל כדי לשמור ולהגן עליה, גם אם זה כרוך בהקרבת חייו״.

״בשיחת הווצאפ האחרונה שלנו, כתבתי לו ׳אחויה - שמור על עצמך׳. הוא ענה לי אחר כך, ׳אחויה, אל תדאג לי, אני בסדר, תשמרו על עצמכם׳. כמה ימים לאחר מכן הוא נפל״.

ללכת בדרכך

בנופלו הציל אחיו של סמל ת׳ שבעה בני אדם שלהם נתרמו איבריו. ביניהם הושתל ליבו בבן 57 ריאותיו בבן 24, כבד וכליה הושתלו בבן 68, אונת כבד בבת שמונה חודשים, וכליה נוספת בבן 58. ״זו הייתה בקשתו, אחי היה חתום על כרטיס אדי. גם במותו, הוא דאג לאחרים. הוא הציל אבא לילדים שנפצע אנושות בעזה, הוא הציל תינוקת שעוד לא התחילה את חייה וכבר נאבקה עליהם, הוא הציל אדם ששנים סבל ממחלות, היום, בזכות אחי יש משפחות שקיבלו חיים חדשים, שקיבלו הזדמנות נוספת לחיות, אולי הוא לא איתנו באופן פיזי, אבל ההקרבה והנתינה שלו מורגשת גם עכשיו - ולנצח״.

כשנשאל מה הוא לוקח מאחיו, התשובה הייתה חד משמעית. ״אחי ידע לעשות משהו שלא הרבה יודעים לעשות, הוא ידע למצוא את הטוב בכל דבר, הוא ידע לגלות את היופי הנסתר בגלוי. למדתי ממנו להעריך את העננים היפים בשמיים, את השמש, את היכולת לחייך ולהיות אדם מאושר. למדתי ממנו להסתכל על דברים בדרך אחרת, טובה יותר. אחי ידע לראות מעבר, וזה הדבר העיקרי שאני לוקח ממנו״.

הוא איתי בכל משימה

קורס צוללן אורך כ-14 חודשים אינטנסיביים, במהלכם החניכים מגיעים לקצה גבול היכולת שלהם, נבחנים באמצעות אקטים פיזיים ומנטליים כאחד ומתמודדים עם אתגרים מגוונים - כל זאת על מנת להכין אותם לשירות בעומק המצולות, בזירות רחוקות וקרובות במשימות עליהן לא ניתן להרחיב. 

״במהלך מסלול לחוות אובדן זה קשה, אני לא באמת יכול להסביר את זה במילים. אי אפשר באמת להתגבר על מה שקרה. שכול מגיע בגלים, ושם החברים מהמסלול היו תמיד לכתף - גם אם לא הייתי אומר הרבה, הם ידעו לתת את החיזוק הנכון בזמן המתאים, אפילו אם זה היה חיבוק חם ומרים. אני תמיד זוכר להרים את הראש למעלה - זה מה שאח שלי היה רוצה״. 

כאמור, האתגרים בהכשרה הם מרובים ולא צפויים. ״באחד המסעות, הייתי עייף באופן קיצוני. אני זוכר רגע אחד שלא אשכח לעולם. הייתי מסריח כולי ממאמץ, ירד גשם והיה חשוך, ושמעתי את אחי נמצא לידי ואומר לי לא לוותר, ידעתי שבאותו הרגע הוא איתי. אני יודע שהוא איתי בכל צעד שאני עושה, בכל משימה, אני מרגיש אותו מלווה אותי בכל מיני שלבים, אני שומע אותו בתוכי וזה נותן לי את הכוח להמשיך. כשהייתי במצבים הכי נמוכים שלי, ברגעים הכי קשים, חשבתי עליו, דמיינתי מה היה אומר לי אם היה נמצא לצידי - וככה התגברתי על האתגרים בדרך, בזכותו״. 

מה שלא הספיק לומר

״אחד מהקשיים היה הרגע שבו הבנתי שהוא לא יעמוד בקהל בטקס הסיום עם חולצה מפדחת של משפט מצחיק לסוף ההכשרה, הידיעה שאני לא אמצא אותו עומד פיזית בין האנשים בקהל, לא משנה כמה אחפש אותו״, משתף. ״אומנם הוא לא היה איתי פיזית ברגעים האלו, אבל הרגשתי אותו איתי, והוא יהיה בליבי לנצח״.

סמל ת׳ לא בחר בדרך הקלה – הוא בחר להמשיך לשרת כלוחם, דווקא מתוך הכאב ובעיקר מתוך ההשראה שלקח מאחיו. בסיום קורס צוללן, כשהוא נושא עמו את זכרו של אחיו בכל שלב, ברור שמדובר בלוחם שלא רק עמד באתגרים – אלא עשה זאת מתוך בחירה מלאה בשליחות, במשמעות ובכבוד למי שלא זכה להמשיך.