בחזרה למבצע הנועז שהשלים את צי הסטי"לים בזרוע הים

עבור העולם הנוצרי, לחודש דצמבר ול-24.12 בפרט, יש משמעות מיוחדת. מדובר ביום אליו רבים נושאים עיניים, ויש לא מעט שמחכים לו עוד מתחילת השנה. אך בשביל אנשי זרוע הים, התאריך הזה מסמל את המשימה הנועזת שהביאה עוד 5 סטי"לים לישראל, ושינתה את פני הצי הימי שלנו. או בשמה הרשמי - 'מבצע נועה'. 

אך כדי להבין לעומק את מה שקרה שם, נצטרך לחזור כמה עשורים אחורה, לתחילתן של שנות ה-60. "בתקופה הזו, התגבשה תפיסה חדשה בזרוע: שנדרשים כלים קטנים, קלים לתמרון ומהירים יותר, וכאלה שניתן להתקין עליהן טילי ים-ים", מסביר אל"ם (בדימ') יגאל שפיר, אז עוד סג"ם, שלקח חלק במשלחת הישראלית למספנות 'שרבורג' שבצרפת.

"עד אז, הספינות המובילות בזרוע היו משחתות מתוצרת אנגליה", מפרט שפיר, "אלה אוניות גדולות ממלחמת העולם השנייה, עליהן שירתו כ-150 אנשי צוות - אך לא יכולנו להסתמך עליהן בלבד". לכן, רכשה ישראל כמה ספינות טילים 'מייד אין פראנס'.

וכך, על פי התפיסה החדשה, הוזמנו ונבנו 12 ספינות שעונות לדרישות החדשות במספנה בשרבורג. במהלך 1968, שבע מהן כבר הספיקו להגיע ארצה, עד שבסוף אותה השנה - הטילה צרפת אמברגו נשק על ישראל. זה, כלל בין היתר כמה מטוסי מיראז', ו-5 סטי"לים נוספים שנבנו והושקו במהלך 69'.

"נשלחתי לצד 7 קצינים צעירים נוספים ללמוד את מנועי הדיזל של הספינות במפעל בגרמניה, ומשם, נסעתי להשיק את הסטי"ל ה-10, אח"י חרב שמה, והייתי קצין המכונה שלה".

בזמן הזה, לאור האמברגו, פותחה תוכנית מאחורי הקלעים שתעזור להשיג את הספינות בדרך סדורה וחוקית. "העניין היה קרוב לליבו של מפקד חיל הים לשעבר, וראש משלחת הרכש של משהב"ט בפריז באותה תקופה, אלוף מוקה לימון. הוא היה מקורב למנכ"ל חברת נתיבי נפט, שיצר קשר עם מנכ"ל חברת ספנות נורווגית. יחד, הם תכננו מצג שווא של עניין בחמשת הסטי"לים למטרת חיפושים אחרי 'זהב שחור' בים הצפוני".

אותה חברה, Starboat שמה, 'חיפשה' 4-6 ספינות מהירות, קטנות יחסית, שמתאימות ל-40 אנשי צוות בערך. נשמע לכם מוכר? אלה ממש המאפיינים של הסטי"לים שעגנו בשרבורג. החוזים נחתמו, הספינות נרכשו - ותוך ימים ספורים, הקניין עבר מישראל אל הנורווגים. "הבקשה להעברת הבעלות הגיעה לסא"ל מוישל'ה טבק, וכדי לשמר את האמינות סביב העסקה, זה, עיכב את תשובתו לאורך שבועיים - ורק אז השיב בחיוב".

אלה לא היו ההכנות היחידות טרם המבצע. כשבועיים קודם, החלו הצוותים לתדלק את הספינות טיפין- טיפין מדי לילה, על מנת שהמיכלים יהיו מלאים ומוכנים להפלגה. במקביל, התכוננו בארץ לתדלוקים הצפויים בלב הים.

שעת הש' שנקבעה למבצע הזה, הייתה בשיאה של ארוחת החג החשוב ביותר בלוח השנה הגרגוריאני. "הרציונל היה לפעול בזמן שתושבי העיר ועובדי המספנה בבתיהם, סועדים עם משפחותיהם", מסביר שפיר. "מה שמעניין זה שעוד ב-20 בדצמבר, נשלח מכתב ממשטרת פריז שחשדה באמינות החוזים אל משרד הביטחון הצרפתי. לדעתם, החוזה היה פיקטיבי והספינות בסוף תמצאנה דרכן לנמל חיפה. אבל הודות לחופשת החג הארוכה, המכתבים נפתחו רק ב-7 בינואר".

התאריך הזה הביא איתו עוד טיפת מזל: בכל פעם שהתניעו את הספינות, התלוננו תושבי שרבורג על הרעש, והזעיקו משטרה לנמל. אך הודות לחגיגות של ערב ה-24 בדצמבר, כשהונעו 20 מנועי דיזל גדולים בשעה 02:30 לפנות בוקר, איש לא הגיע לבדוק מה מקור הרעש.

מזג האוויר באותו יום, כמעט שלא איפשר את היציאה מהרציף. "הים היה סוער למדי", מתאר שפיר, "ובכל זאת, בזכות חלון של מספר שעות ומעקב אחרי הדוחות המטאורולוגיים של ערוץ הטלוויזיה הבריטי BBC, הוחלט שנפליג - ידענו שאין דרך חזרה, שחייבים לצאת עכשיו".

מסלולם מהנמל דרך גיברלטר ולאורך הים התיכון, היה ארוך למדי, והספינות נדרשו לתדלק, על מנת שיוכלו להגיע ליעדן. "היה לנו מספיק דלק בשביל להגיע רק עד גיברלטר: בערך שליש מהמסלול. שם, התחברו הספינות אחת-אחת בצינור לאוניית צי הסחר 'לאה'", מספר שפיר, "את אותו ריטואל קיימנו גם באזור מלטה - אוניית נוסעים של 'צים' בשם 'דן' תדלקה אותנו".

ועם המעבר במיצר גיברלטר, התחילו לזרום דיווחים על 5 סטי"לים שעושים את דרכם בים התיכון: האירוע חולל רעש ציבורי גדול, ועורר חשש להצלחת המבצע. אך לבסוף, השלימו הספינות את המסע, ועגנו ביעדן בישראל בערב 31 בדצמבר 1969. בחיפה, קיבלו את פניהן בכירים ואזרחים רבים: "התקבלנו בבסיס על ידי שר הביטחון דאז, משה דיין, הרמטכ"ל חיים בר-לב, ומפקד חיל הים, אברהם בוצר. שוחררנו כל אחד לביתו ותוך שלושה ימים חזרנו לבסיס - כדי להתחיל למבצע אותן". 

באותה תקופה הותקנו על הספינות מערכות ל"א, מכ"מים וטילי ים-ים, ובוצעו ניסויים רבים על כל אחת מהן. באח"י חרב, עליה שירת אל"ם (בדימ') יגאל שפיר כקצין המכונה, הותקנו כל אלה אחרונות, ובזמן הזה, עסקו במשימות בט"ש וביצעו מאות שעות ים בחודש. 

"ההרגשה הכללית, גם בים וגם בחוף, הייתה שעושים היסטוריה. זה היה לי ברור", משתף שפיר בגאווה. "באותה תקופה זה היה אירוע ענק, וכיום באמת אפשר לומר שבלעדיו - חיל הים באותו הזמן לא היה שלם".

ואכן, הספינות הנ"ל נתפרו ממש למידות הזרוע, מה שהתבטא היטב רק כמה שנים לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, אותה ניצחנו גם בהשתתפות הסטי"לים. "נוצר כאן צי אמין, עם תורת לחימה שעזר לנצח את הצי הסורי והמצרי, בזמן שבו נזקקנו להם יותר מתמיד".