שמענו שכל לוחם ימי מחכה להפלגה הזו - אז היינו חייבים להצטרף

יוצאים לדרך

השעה 10:00 בבסיס זרוע הים בחיפה. ספינת הטילים אח"י כידון מכינה את הסיפון לפני היציאה למשימות הגנה, התקפה ומבצעים מיוחדים בחופי ים סוף ומפרץ אילת. האופק נראה היטב כשעומדים על הגשר הפתוח, קצת לפני היציאה לדרך - הפלגה כזו עושים פעמים ספורות בשירות.

ואכן, כשהסתכלתי על פני הלוחמים, ניבטה מעיניהם ההתרגשות הגדולה לאחד מאתגרי הניווט והשייט הגדולים שיחוו בצה"ל. כשאנחנו כבר בים הפתוח, הדברים מתחילים קצת להתבהר, ומסביבי כולם כבר נכנסו למשמרות ולתפקידים.

נשארתי על הגשר, ובעודי משקיף על חופי העיר חדרה עם כמה צוערים מקורס חובלים, הם שאלו אותי אם אהיה 'קילר' או 'פלאט'? ולאלה מאיתנו שלא היו על ספינות זרוע הים - הכוונה היא בסיבולת לטלטולים של הספינה, האם תעמוד בזה ('קילר') או שהבחילות ינצחו ('פלאט')? הבטחתי להחזיר להם תשובה בסוף ההפלגה.

אחרי כמה שעות, ירדתי פנימה כדי להתחיל לחקור את הספינה. מצאתי בה ארבע מחלקות - נשק, אלקטרוניקה, מכונה וגנ"ק (גילוי, ניווט וקשר). הגעתי למי"ק (מרכז ידיעות קרב), בו נמצאות כל מערכות השליטה, המכ"מים והפעלת הנשק. היה אפשר לראות איך כל אחד שם מרוכז. "זה המוח של הספינה", הסבירה לי קצינת הגנ"ק. "כל פעולה, כל שינוי במסלול וכל תקלה - עוברים כאן".

אם נמשיך לכיוון החרטום, נגיע אל אזורי המגורים - תאים ובהם דרגשים צפופים. אבל כמו שהלוחמים צחקו ואמרו מקודם - ברגע שהספינה מלאה באנשים, כל שטח ריק, בין אם מדובר ברצפה או שולחן, יהפוך למיטה מאולתרת. העיקר לעצום את העיניים לכמה דקות לפני העלייה למשמרת הבאה.

דבר שאי אפשר לפספס, הוא את הטורטליסט, לוחם שאחראי על תכלול המשימות, הקורא לכולם להגיע למשמרת. זה נשמע קצת כמו לחן קבוע או סוג של שיר: "שתי דקות, שתי דקות, שתי דקותתת, לעמדות קררררב". אחד הקצינים אמר לי שזה חלק מהמסורת, וככה זה מאז שהוא זוכר את החיים על הספינה.

כשעליתי חזרה לגשר, ישבתי עם כמה מלוחמי הסטי"ל. הם אומנם ברגיעה, אבל כשמקשיבים לסיפור שלהם קצת יותר, מבינים שאחרי יותר משנה של שגרה מבצעית, זה הזמן היחיד שנותר להם לנוח. החבר'ה האלה ביצעו משימות בכל גזרה ימית מדרום לצפון, ועכשיו עושים דרכם לזירה חדשה ומאתגרת.

בשקיעה, נכנסנו לשיחה על השנה החולפת. אח"י כידון לקחה חלק חשוב בכל אירוע שנדרשה - מיירוט טילים וכטב"מים ועד תקיפות משמעותיות בלב שטח אויב, כמו השמדת צי הספינות הסורי, אשר עליו פיקדה הספינה.

השמש ירדה, וסביבנו החלו השמיים להתמלא באינספור כוכבים שהאירו את הגשר הפתוח. היום הראשון שלנו מתוך שלושה אל עבר זירת ים סוף (זי"ס) עומד להסתיים. המשמרות מתחלפות לקראת הלילה, אבל הספינה עדיין שוקקת חיים.

בלב ים

בוקר היום למחרת, אל הגשר מגיעה ה'צ'יף' - קצינת המכונה של הספינה. היא לוקחת אותי לבטן הכלי, לשרירים והכוח שמניע הכול - חדר המכונות. לפני הכניסה, היא מוודאת שאני מצויד באטמי אוזניים. אז, עוד חשבתי לתומי: 'למה זה כל כך נחוץ? אנחנו מחוץ לחדר ואני לא שומע שום רעש'.

דלתות הברזל הגדולות והעגולות מאובזרות בשתי ידיות הנועלות אותן, ומספקות אבטחה מירבית לכל חלל. אחד הדברים החשובים ביותר מודגש היטב בכניסה: 'חובה לשמור על אטימות!'

הצ'יף פתחה את הדלת, ומאותו הרגע, למרות האטמים, רעש המכונות והמנועים החריש את האוזניים: "מכאן אנחנו בודקים ושולטים במיכלי הדלק ומוודאים שהספינה תקינה בכל שלב". בתוך ההמולה, תוכלו למצוא חדר בקרה צפוף, קטן ושקט. אם תרצו לשמוע את מי שלידכם - זה המקום להיכנס אליו.

אז איך בכל זאת מתקשרים בתוך חדר המכונות? "יש לנו סימן לדלק, למנוע, לשמן ולמים, ואפילו המצאנו לכל חייל כאן במכונה סימן שמתאר אותו, כדי שנדע איך לפנות לכל אחד", לימד אותי ס' קצינת המכונה, סגן א', שפת סימנים מיוחדת שכל לוחם ימי חייב לשלוט בה.

עליתי לפגוש את מפקד הספינה: "מתא המפקד אני צופה בכל המערכות ומקבל עדכון ישיר, מההגאי (המוסמך על האחיזה בהגה האוניה), ומקצין הניווט בגשר הסגור - על מה שקורה ועל כל שינוי קטן במסלול". 

"אני גאה בלוחמים שלי", הוא משתף מיד, "גם אחרי שנה כזאת, של פעילות עצימה ארוכה בדרום, ומעבר להגנה בצפון, הם מוצאים כל פעם מחדש את הכוחות והמשמעות בכל פעילות. הצוות כאן חזק מאוד".

השמש שוקעת לאיטה, ואילת כבר נראית באופק. למחרת אנחנו מתוכננים לעגון. בקצף הלבן שיצרו במים מנועי הספינה, שחו דגי פלנקטון. בחושך האינסופי הם נצצו כמו נקודות אור בים, ועם מיליוני הכוכבים שהשתקפו במים - לרגע נראה שצף הגלים הזוהר כמו גלקסיה רחוקה בשמיים שמשתקפת לנגד עינינו.

עוגנים באילת

בוקר היום האחרון לפנינו, הצטיידנו בווסטים וקסדות לפני הכניסה למפרץ אילת. באוויר, היה אפשר להרגיש את הסיפוק לקראת סיום המסע. "אין שום דבר שיכול להסביר את התחושה בגוף כשמגיעים לכאן", צועק לעברי סמ"ר (במיל') א', "יש לנו את הזכות להגן על מדינה שלמה מפני איומים שיכולים להגיע מהאזור הזה. בשביל זה עושים הכול".

אחרי ימים ארוכים חזרתי לקרקע יציבה. ולאלה מכם שעדיין תוהים - לצוערים מקורס החובלים עניתי שאני 'קילר', אבל עדיין לא כמוהם, והחזקתי את הקיא בפנים.