סטיגמה? אני שריונר גאה

סמ"ר מתנאל סרוסי מגדוד "שלח" של חטיבה 401, מספר לנו על הרעות המיוחדת, המסורת המפוארת והניצוץ בעיני לוחמי שריון אמיתיים

לפני הגיוס, החלום שלי היה להגיע לסיירת או לכל הפחות להיות לוחם חי"ר. כחודש וחצי לפני ההתייצבות בבקו"ם הגיע השיבוץ לחיל השריון. הייתי מבואס מאוד, אבל בכל זאת החלטתי שאני מנסה. במהלך שירותי הצבאי הבנתי עד כמה טעיתי בהתחלה - וידעתי שהגעתי לחיל עוצמתי.

פגשתי אנשים עם מוסר עבודה, לוחמים שנותנים מעצמם בשעות לא שעות כדי שהטנק יעבוד כמו שצריך, למרות שלפני שנייה הם רק סיימו תרגיל של שבוע וכל מה שבא להם זה רק להתקלח ולישון.
הבנתי כמה חשיבות גדולה יש לחיל השריון בהכרעת מלחמות. כמה גדולה ומפוארת המורשת של חיל השריון. הבנתי מה זו גאווה.

למדתי מהי רעות, ולא סתם רעות, רעות של שריון. זה משהו שרק שריונרים יבינו. אם תלך ברחוב ותפגוש שריונר ותיק שחווה מלחמות בחייו, תראה את הניצוץ המיוחד שיש בעיניו, ויספר לך שאין מה לעשות - פעם שריונר זה תמיד שריונר.

התאהבתי במה שאני עושה, כי יש בעבודה הקשה הזאת משהו מיוחד, משהו שמלכד ומחבר בין האנשים.
אז למתגייסי העתיד ולקוראים, אל תתנו לסטיגמות להטעות אתכם.
וזכרו: האדם שבטנק ינצח!