52 לקחו אותנו אל מאחורי הקלעים של "התרגיל המושלם"
בשיאה של הסערה, יצאו השריונרים של גדוד 52 בחטיבה 401 לתרג"ד, שלא יכול היה לקרות בלי המעטפת המנהלתית, הלוגיסטית והרפואית של הגדוד. קיבלנו הצצה מהקרפ"ג, מהמפ"ם ומהקשר"גית, והכרנו את החלקים השונים שמשלימים את הפאזל הגדודי
כשהרוחות סערו, השמיים קדרו וחולות רמת הגולן הפכו לבוץ רטוב ועמוק, השריונרים של גדוד 52 בחטיבה 401, הבינו שדווקא עכשיו - הם לא יכולים לעצור.
בגשם זלעפות יצא לוחם אחד מהטנק, רכן מעל רצועת הברזל העצומה והמלוכלכת, והחל לטפל ב"זחל". באותו הזמן ממש, ביצעו חבריו פריקה וטעינה של ציוד מהטנק, והאחרים - יצאו בין רעם לברק לעזור לטנק השכן בפינוי פצועים.
בשביל השריונרים בחטיבה 401, התרחיש הזה היה חלק מהתרג"ד האחרון - כזה שהציב בפניהם אתגר, לימד אותם ומתח את היכולות שלהם לקצה.
תרגיל כזה בתנאים כאלה, או בעצם כל תרגיל שהוא, לא יכול להתקיים בלי מעטפת. כזו שתעניק ללוחמים ולמפקדיהם את כל מה שיצטרכו כדי להתאמן בצורה המיטבית, וביום פקודה - להילחם ולהגן על המדינה ברמה הטובה ביותר.
אבל מי בונה את המעטפת הלוגיסטית הזו? ומה עושים החלקים הרבים בפאזל שמרכיבים את השלם? יצאנו לפגוש כמה מהם, ולגלות את כל הסודות שמאחורי "האימון המושלם".
הקרפ"ג
שני כובעים
קצין הרפואה הגדודי, סגן ד"ר דניאל מרגלית, והצוות שלו - הם בין המרכיבים החשובים ביותר במכלול. הם מגיעים לתרגיל עם שני כובעים: באחד, הם צריכים להיות מתורגלים בעצמם - לחוות את האימון, ולתרגל את היכולות שלהם לקראת רגע האמת. בשני, הם צריכים לספק את המענה הרפואי למקרי פציעה או חולי אמיתיים שעלולים להתרחש במהלך התרגיל, ולקחת חלק במעטפת הלוגיסטית של האימון.
תחת מטר פצמ"רים
כבר בלילה הראשון של התרגיל, מערך הרפואה הגדודי, בפיקודו של סגן ד"ר מרגלית, הוכיח שהוא חלק בלתי נפרד מהמעטפת שניתנת לגדוד. בעוד שהלוחמים התכוננו בשטחי הכינוס לקראת ה"כניסה" לשטח האויב, דומה אירוע רב נפגעים בשטח. הגדוד ספג פצמ"רים, וצוות הרפואה נדרש לטפל ולפנות עשרה פצועים מדומים באותו הזמן. "החיילים שלי תפקדו באופן יוצא מן הכלל", משתף סגן ד"ר מרגלית, "פלגות פינוי וטיפול יצרו את המכלול הרפואי שהיה כוח גדול והכרחי, כזה שהדגים את היכולות שלנו, והוכיח כמה החלק שלנו מהותי בלחימה".
לא רק רפואה
לא רק את היכולות הרפואיות הם תרגלו, אלא גם מיומנויות נוספות, שנחיצותן לצוות הרפואי אולי תפתיע אתכם. "יש לנו עולם שלם של רק"ם", מסביר הקרפ"ג, "אנחנו צריכים לנהל נגמ"שים משלנו, וכלים רכובים שאנחנו לא מוכשרים עליהם כחלק ממקצועות החובשות והרפואה". על כן, ישנם חובשים שהם גם נהגים, והצוות הרפואי כולו צריך לשמור על כשירות ומוכנות הכלים.
בין תרג"ד לתרג"ד
"הכשירות שלנו נשמרת גם בשגרה", הוא מדגיש, "משום שהתאג"ד חותר תמיד לאמן את עצמו לרפואת חירום". בין תרג"ד לתרג"ד, הצוות מתאמן בסימולטורים, מקפיד להגיע גם לכל התרפ"לים ומתקף את הציוד הרפואי שלו מדי יום. ובתרגיל - ישנה חוליית חיפוק המובלת על ידי רופאה אחרת, שמסייעת בכל מה שנדרש ומהווה מקדם כוח משמעותי.
מחלקה לוחמת
"מחלקת הרפואה היא מחלקה לוחמת, שחשוב מאוד לתרגל אותה ואיתה". אימון שבו לא תהיה מחלקת רפואה הוא פחות אמין ובעיקר - פחות בטיחותי", הוא מבהיר, "וממני - מצופה גם להבין את המשמעויות הנגזרות מהתרחישים המדומים, וגם להיות דמות בכירה שמעניקה טיפול רפואי אמיתי לחיילים שמתאמנים. לכן - אני לא יכול להרשות לעצמי לא לצאת לשטח".
"כשאני נכנס לשטח האויב ונקרע לי הסרבל, נגמרת התחמושת או אוזל המזון - המעטפת של הגדוד צריכה לדעת איך 'לדחוף' לי את הדברים האלו פנימה, ולאפשר לי להתקיים לאורך זמן מעבר לגבול", מסביר סרן טל אטיאס, מ"פ בגדוד 52.
בתרגיל, הגדוד נאלץ להחליף את המדים הרטובים ואת הציוד שנפגם כתוצאה מהסופה המשתוללת, וכאן - חלק נוסף במעטפת נחלץ למשימה.
המפ"ם
מפקדת הפלוגה המנהלתית
החלק הזה הוא המפ"ם - מפקדת הפלוגה המנהלתית, המורכבת מחיילים ואנשי מילואים, ומוטלות עליה עשרות משימות בחירום ובשגרה: מעולמות הלוגיסטיקה והטנ"א, דרך תחומי הרכב והדרג הגלגלי, ועד לעולם המזון. בקיצור - המפ"ם אחראית על אחזקה ואספקה. בתרגיל, אמונה המפקדה על מתן תמונת מצב מנהלתית, הובלת הכלים השונים לשטחי הכינוס וריכוז הנתונים, הצרכים הגדודיים והסד"כ כדי לאפשר את רציפות התרגיל והמערכה המדומה.
דיוק ורלוונטיות
"לא רק שאנחנו יוצרים תמונת מצב מדויקת ורלוונטית למג"ד, שיבין מה קורה בגדוד ממעוף הציפור", מחדד מפקד המפ"ם, סרן מתן יוסף, "אנחנו גם צריכים לייצר תמונת מצב משקפת לחטיבה - מה (או מי) חסר לגדוד, ואיך אנחנו מספקים את המענה הנדרש מבחינת אחזקה ואספקה, או איך מתגברים את כוח האדם בעת הצורך".
בתפקיד כפול
כמו צוותי הרפואה, גם תפקיד המפ"ם בתרגיל הוא כפול. "אנחנו צריכים לדאוג שלחיילים שלנו במפ"ם יש את כל הציוד הנדרש לתרגיל, להגביר מוכנות, לעשות טיפולי אחזקה לכלים, להביא ציוד רפואי, מנ"קים ותחמושת לעצמנו", מפרט סרן יוסף, "אבל גם לוודא שאנחנו לוקחים חלק פעיל במתן המעטפת המנהלתית לגדוד, ושיש לנו את כל הציוד והאוכל עבורם למהלך התרגיל".
לא נוסעים על מוטיבציה
"אי אפשר להתקדם בלעדינו, לא בשגרה ולא בחירום. אנחנו האחזקה, אנחנו האוכל, אנחנו הדלק לכלים", הוא קובע, " בסופו של דבר - טנקים לא נוסעים על מוטיבציה".
"המפ"ם דאג לכל הדברים שנזקקנו להם מהעורף ('שטח הארץ'), והעביר לנו אותם בשיירות אספקה מאובטחות שנכנסו עד לכלים שלנו שהיו ב'שטח האויב'", משחזר המ"פ, סרן אטיאס, "הם הביאו לנו את המדים היבשים, הלחם הטרי והמים הנקיים - כך שלא יחסר לנו דבר".
אבל כמו בכל צוות - בלי תקשורת, שיתוף הפעולה לא יכול היה לקרות, וכאן - נכנסת לתמונה הקשר"גית, סגן מאיה דנגוט.
הקשר"גית
רדיו ושו"ב
תחום הקשר והתקשוב בלחימה מבוסס על שני אספקטים עיקריים: קשר רדיו - הקשר בו מדברים, ודרכו מעבירים מסרים אחד לשני, ומערכת שו"ב - מערכת שמציגה נתונים, מאפשרת ירי מדויק, ומעניקה לטנקים השונים את האפשרות לעבוד בשיתוף פעולה ולחלוק אחד עם השני את תכנון המשך הלחימה והמהלכים הבאים. על כל אלו, מנצחת הקשר"גית.
העבודה הקשה משתלמת
מחלקת התקשוב והקשר בגדוד עובדת כיום בגרסה חדישה של מערכות השו"ב - 750. על כן, סגן דנגוט והצוות שלה נדרשו ללמוד אותה ואת המיומנויות הנדרשות להפעלתה, זאת תוך הנגשתה למשתמשים (המפקדים והחיילים בגדוד). סגן דנגור משתפת: "התרג"ד הוכיח לנו שהעבודה הקשה שעשינו בלמידת ה-750 והנגשתה השתלמה. רציפות הקשר הייתה מההתחלה עד הסוף".
תקשורת זה הכול
"גם בתרגיל, גם בחירום וגם בשגרה - הכול מבוסס על מחשבים וטכנולוגיה" היא מסכמת, "ברגע שהכוחות שלנו לא יכולים לתקשר אחד עם השני, הם תקועים - ולכן לחימה לא תוכל להתנהל בלעדינו".
כפי שהבנו מסגן ד"ר מרגלית, מסרן יוסף ומסגן דנגוט - כלל החלקים בפאזל חייבים לעבוד יחד בהרמוניה על מנת ליצור את התרגיל המושלם. "לא סתם הגדוד שלנו הוא אימפריה", מתגאה סרן אטיאס, "כל הלוחמים והחיילים במעטפת המנהלתית, הלוגיסטית והרפואית של הגדוד הם חלק הכרחי ומשמעותי, שמסייע לנו בהשגת המטרות שהציבו לנו".
הם, שנכנסים לתרגיל עם שני כובעים ונדרשים לדאוג גם לעצמם וגם ללוחמים שבחזית - מאפשרים את רציפות המערכה. הם עובדים כפליים ודואגים לספק את המעטפת המושלמת, ובזכותם, גם בגשם זלעפות, זכינו לראות את הלוחמים מגיחים לכמה רגעים מהטנק, יושבים מתחת לצריח, ומחייכים.