כך התכוננו הלוחמים של 401 למעבר צפונה - בין גאיות וגבעות

על הגבעה ניצב טנק, ממש מחוץ למוצב. ליד - עמדות תצפית וירי, מבנה מרכזי, תעלות ומרחבים מוגנים. מסביב יש סבך גדול, גיאיות קטנים, אדמה הררית. ופתאום, ירי כבד נשמע לכיוונו של משכן הכוחות ומסמן: התרגיל של חטיבה 401 בבא"פ אליקים יצא לדרך. 

"אנחנו עולים לתפוס קו בצפון בפעם הראשונה מזה שנתיים, אחרי לחימה ממושכת בדרום", מספר סגן א', מ"מ בחטיבה 401, כשנשאל על הסיבה שלשמה התכנסנו, "כחלק מההכנה, אנחנו עולים לאימוני אל"ת (אימון לפני תעסוקה) בבא"פ צפון. יש הרבה התאמות שאנחנו צריכים לעשות. בין אם לתוואי השטח השונה, בין אם לאויב ובין אם לשיתוף הפעולה עם כוחות איתם אנחנו פועלים".

התרגיל התקיים בשעת צוהריים, בואכה שקיעה. היה קר במיוחד, והיער כאילו סגר על מתחם האימונים הקטן. תנאים שונים בתכלית מאלה בהם לחמו השריונרים עד כה בתוך רצועת עזה. 

הלוחמים לא הכירו את התרחיש לפני כן, והיו צריכים להתמודד איתו בזמן אמת, בשיתוף פעולה צמוד עם פלוגת חי"ר מגדוד שקד, מחלקת טנקים, חוליה רפואית ומפעיל רחפן. "לאחר הירי הראשוני של ה'כוח האדום', הבינו החיילים שיש פה אירוע פשיטה על המוצב שצריך להגיב אליו בזריזות", מסביר המ"מ. 

הראשון שפעל היה הרחפן, שאמון לתת מענה לחלק המורכב בכל אירוע כזה - זיהוי מקור הירי. "לכן, הכלי המעופף היה שחקן מפתח בתרגיל", הוא מציין, "ומרגע שזיהה את הנקודה, יכלו חיילי הטנק לתפוס עמדות. הלוחמים קפצו בזריזות והתמקמו באיזור גבוה שמשקיף מעל הוואדי".

במקביל לירי הטנק מטה, עלו כל הלוחמים בתוך המוצב על ציוד ונשק ונכנסו למרחבים המוגנים ולתעלות. "בשלב מסוים בהמשך התרחיש, הצליחו 'המחבלים' לחדור את קו האש של הטנק דרך נקיק קטן בסמוך למוצב", מתאר הקצין, "בתגובה, הוציאו כוחות החי"ר חוליה רגלית ואיגפו אותם מאחור, תוך שימוש בעמדות הירי בדפנות קירות המוצב".

בשונה מהלחימה המוכרת בעזה, בה הכוח בדרך כלל מתכנס במוצבים גדולים שיכולים להגיע עד לרמת הפלוגה או הגדוד, הפעילות בצפון מאופיינת במוצבים קטנים, שפרוסים על פני שטח רחב יותר. "נקודות האחיזה האלה יכולות להגיע גם לרמה של מחלקה, ולפעמים אפילו צוות", מרחיב סגן א', "הלוחמים שעולים לתפוס קו בצפון צריכים להיות מורגלים גם באירועים כאלה, עם כוח בסדר גודל כזה". 

גם עבור השריונרים, מדובר בשינוי בטקטיקת הלחימה: "במהלך המלחמה, ובחודשים האחרונים במיוחד, נלחמנו עמוק בתוך הרצועה, באיזור עירוני וצר. אבל כעת, אנחנו עוברים לגזרה הרבה יותר מרווחת, שקרובה ליישובי הצפון, וזו התאמה שאנחנו צריכים לעשות בדרך שבה אנו מגיבים לאיום".

המעבר צפונה מהווה גם סוג של רענון עבור הלוחמים, שחלקם, אולי בפעם הראשונה בחייהם, יראו שלג מול עיניהם ותחת מגפי החי"ר שלהם. האווירה בין החיילים הייתה נרגשת במיוחד, ואחרי שנתיים ארוכות של לחימה בחום של הדרום - הכוחות מתחילים להתרגל, ממש ברגעים אלו, לרוח הקרה של הגולן.