3 דורות לוחמים נפגשו כדי לחלוק את סוד השריונרים

"אנחנו נמצאים בשטח ישראל, מלפנינו לבנון, היישוב בירנית מאחורינו וממול פרוורי בינת ג'בל. נגדנו כוחות של חיזבאללה, רכובים ונייחים, אפשר לראות את המטרות פזורות בשטח".

כשמסביבנו בעיקר חול ושממה, התיאור הזה של סרן עומר יחיאב, מ"פ מלכות חרמון שבגדוד 77, נשמע כמעט מצחיק - אבל מיד לאחר מכן, הוא מבהיר שכך בדיוק יישמעו קולות הקשר בעת מלחמה בגבול הצפוני. במהרה מתחיל "קרב" של ממש, כששני טנקים נכנסים ומורידים מטרות, ואפילו משתמשים בפצצות אמיתיות. 

בתצוגת התכלית שנערכה בנבי מוסא צפתה בפליאה קבוצת נערים, מלש"בים שמיועדים להתגייס בשנה הבאה לשריון, ולצידם לוחמי עבר של היחידה - כשמבטם מעיד על הגעגוע לאותו רעש מרעיד.

"המפגש הזה הוא על טהרת רוח הקרב ותודעת הלוחם", מסביר סגן ירין ביטון, קצין האג"ם של גדוד 77, ומי שאחראי על האירוע. "לתפיסתנו, זה מה שמכריע את המלחמות ומנצח את הקרבות - והדבר היחיד שלא ישתנה גם עוד 50 או 100 שנה". 

מכאן המטרה השנייה של המפגש - הוקרה ללוחמי העבר, שהנחילו מורשת קרב ועיצבו את האופי של הגדוד. אני עורכת היכרות עם תא"ל במיל' איתן קינן, שמיד מבהיר לי ש"בצבא קוראים לי קאולי". הוא כנראה אחת הדמויות הידועות בחטיבה 7, בעיקר מכיוון שזכה בעיטור המופת כסמג"ד בקרב "עמק הבכא" במלחמת יום כיפור, ופיקד בהמשך על החטיבה ועל אוגדה משוריינת.

"אנחנו כל הזמן בקשר עם החטיבה", הוא מכריז, ובמקרה שלו הוא כנראה לא מגזים. אחרי השחרור התחיל לעבוד באלביט בתור אחראי הפיתוח והייצור של מערכות הנשק לטנק "מרכבה". גם בעבודות הבאות שלו מצא עצמו עוסק בכלי, זאת לצד הקמת האנדרטאות הראשונות לזכר לוחמי 77, והשתתפות בכל מפגשי המשפחות השכולות. "אפשר להגיד שאני לא מצליח להיפטר מהטנק בחיי", הוא צוחק. 

אבל לפורום הזה, יש לקאולי פינה חמה בלב. "אנחנו מכירים עוד מימי מלחמת יום הכיפורים, ומאז אנחנו נפגשים בערך אחת לחודש וחצי - בלב ליבה של מדינת ישראל", מספר תא"ל במיל'  קינן, "ועדיין, זו אחת הפעמים הבודדות שאנחנו משוחחים עם הלוחמים של היום וצופים בירי חי".

למפקדים כאן ברור - שדה הקרב משתנה באופן בלתי פוסק, והמלחמה הבאה שתהיה לנו לא תיראה כמו מלחמות העבר. עבור קצין האג"ם, השיח בין לוחמים ומפקדים בחטיבה - אז והיום, הוא המפתח להבנה שמה שחשוב הוא לא בהכרח רק האמל"ח או הטנק. "הרוח של לוחמי העבר עוד מנשבת בנו", הוא מציין, "ואם תשאלי אותם, הם יגידו שאנחנו טובים יותר מאיך שהם תפסו את עצמם אז - במקצועיות, באכפתיות וברצינות". 

"השקיעו באנשיכם", מפציר תא"ל במיל' קינן, "כי בסוף, מה שיגרום להם להסתער בשדה הקרב הוא האמון שלהם במפקדים והרעות ביניהם".

בנוסף לשדה הקרב, אחד האתגרים הגדולים של החטיבה הוא לשקף לאותם תלמידי תיכון את העוצמה שכרוכה בעצם היותם לוחמים בחיל. "ברגע ששמים את התג של חטיבה 7, נכנסים לעולם של מורשת מהמפוארות בצבא", מתגאה קצין האג"ם כשהוא מביט במשתתפי הגדנ"ע, "ואז הסיפור נהיה ברור". 

"בסוף, לוחם בחטיבה 7 הוא חלק מ-70 שנות מורשת קרב ו-4,000 שנות מורשת של העם היהודי", מסכם סגן ביטון, "כולנו רק חלק מסיפור שהוא הרבה יותר גדול מאיתנו. לכן צריך לזכור את העקרונות והבסיס שמשותפים לכולנו, ולהשקיע כדי שגם הבאים אחרינו ימשיכו לשמר את אותה רוח קרב ותודעת לוחם".