"עד שלא מתחילים את המסע - אי אפשר להבין את גודל המשמעות"

בשבוע האחרון צעדו חיילי ומפקדי חטיבה 7 בשבילי הארץ במשך 4 ימים - מצפון ועד דרום, ממזרח למערב. אל המסע הצטרפו לוחמים משוחררים מהחטיבה ומשפחות שכולות, שחיברו בין העבר להווה - ושיתפו את סיפורם האישי כחלק ממורשת החטיבה שממשיכה לפעום בלב של כל אנשיה.

"המסע זכה לשם ׳הולכים בשבילם׳ ולו שתי משמעויות", מסבירה רס״ן יעל הרמולין, רמ"ד נפגעים של חטיבה 7, "האחת היא השבילים - שבילי הארץ, הטומנים בתוכם את מורשת הקרב של החטיבה. דרכם, אפשר ללמוד רבות על ההיסטוריה שלנו ועל הרוח שמובילה את החטיבה קדימה. השנייה היא בשבילם - המסע נוסד על מנת להנציח את נופלי החטיבה. אנחנו הולכים עבור אלו שחרפו את נפשם ואת גופם כדי שנוכל לחיות כאן היום".

"701 מחיילי החטיבה נפלו במלחמות ובמבצעי ישראל מאז הקמתה לפני 75 שנים", היא ממשיכה, "המסע מחולק לפי גזרות הלחימה. המשפחות השכולות לא מצטרפות לגדוד אליו השתייך בנן, אלא לגזרה מסוימת, לרוב איפה שהוא נפל. כך אנחנו מצליחים להרכיב את סיפור החטיבה השלם - ולהרגיש את ההיסטוריה דרך הרגליים".

"טיילנו במקומות רבים ומגוונים", מוסיפה רס"ן הרמולין, "הלכנו בדרך בורמה, עמדנו על גבול לבנון וגבול עזה, ראינו בעיניים את מנהרת 'פרח בשממה' של חיזבאללה שנחשפה במבצע 'מגן צפוני', נכחנו במקומות נפילה של לוחמים, באנדרטאות, במקומות בהן לוחמי העבר לחמו נגד האויב. עד שאתה לא מתחיל את המסע וחווה את הדברים במלוא מובן המילה, אני לא חושבת שאפשר להבין את גודל המשמעות שבדבר".

ומעבר למסע הרגלי, השנה שמו בחטיבה דגש גדול גם על קהילה וחברה. לאורך ארבעת הימים, התנדבו החיילים, לקחו חלק ביום המעשים הטובים, וכן דיברו עם חניכים במכינות קדם צבאיות על שירות משמעותי והגנה על המדינה.

״כשיצאנו לדרך עם הולכים בשבילם, חיפשנו איזשהו קונספט שיביא את הערכים והחיבור של חטיבה 7 של היום עם המורשת של אז״, מדגיש מח״ט 7, אל״ם יפתח נורקין, ״על הלוחמים לדעת ולהכיר אותה, שכן היא מהווה חלק חשוב מרוח הקרב איתה יוצאים למלחמה״.

״גם העניין החינוכי והחיבור למשפחות השכולות חשוב לנו מאוד״, הוא מצהיר, ״החטיבה שלנו יחסית קטנה, ודרך מיזם ההנצחה הזה, אנחנו מצליחים לייצר שלם הגדול מסך חלקיו״.

המסע הזה לא נולד ביום אחד - זו השנה השנייה בה הוא מתקיים, והוא יצא לדרך לאחר למידה מעמיקה על היסטוריית החטיבה, תכנון מדוקדק ובניית סיפור שלם - המחבר בין הנופלים לשבילי הארץ.

משמעות העבודה הקשה התנקזה עבור רס״ן הרמולין ברגע שיא אחד: ״אל היום השני של המסע, הצטרפה אחת האמהות השכולות שאנחנו מלווים הרבה שנים. היום היא בת 82 - וצעדה קילומטרים רבים באזור גבול לבנון עם הלוחמים והחיילים, במסלולים לא פשוטים. לצעידה המשותפת שלה ושל הלוחמים, למראה המרגש הזה - אין תחליף״.

"זמן קצר אחר כך", היא מספרת, "שמעתי שיחה צדדית של בני אחת המשפחות. הם אמרו: 'עצם זה שהחטיבה מקיימת מסע כזה, לזכרו של הבן שלי, של הבנים כולם, זה מחזק אותי ונותן לי כוח להמשיך'. זה היה מאוד מרגש - תמצית מטרתנו במשפט אחד. אני מקווה שהמסורת הזאת תמשיך ושניפגש פה גם בשנה הבאה״.