הנער שלא האמין שיתגייס - הפך ללוחם גבעתי

אם הייתם שואלים את רב"ט ירין ברומנד כשהיה תלמיד, מה הוא יעשה כשיסיים את התיכון, כנראה שלא הייתם מקבלים תשובה ברורה. "הייתי ילד בעייתי בבית הספר", הוא מודה. "אבא שלי נפטר כשהייתי בכיתה ה', ויחד עם ארבעת האחים שלי נאלצתי לעזור לאמא לתחזק את כלכלת הבית. כך יצא שלבית הספר לא הייתי מגיע בתדירות גבוהה, ובחלק מהמקצועות אפילו לא ניגשתי לבגרות".

"עד גיל 15 עזרתי בחנות מנורות, שהייתה העסק המשפחתי שלנו בחדרה", מספר ירין. "אחר כך עברתי לעבוד בחנות צעצועים, שקרובה לבית שבפרדס חנה, וכשקיבלתי את התואר 'עובד מצטיין' קודמתי לניהול החנות".

בעוד נערים בני גילו נפגשו עם חברים ויצאו לבילויים, ירין העביר את רוב שעות היממה באותה החנות. "אמא הייתה חולה תקופה ארוכה", הוא משתף בקול שקט, "לא יכולתי להרשות לעצמי לבלות על חשבון הכסף שלה. תמיד השתמשתי בכסף שהרווחתי בעצמי ועזרתי למשפחה איפה שאני יכול".

אבל לקשיים המנטליים הצטרף אתגר פיזי לא קטן: "לאורך השנים הגעתי למשקל של 120 קילוגרמים. איכות החיים שלי נפגעה וזה השפיע עליי מאוד. בגלל זה לא הייתי בטוח אם יגייסו אותי בכלל".

ירין בימיו הראשונים בצה"ל

למרות החששות, ירין קיבל צו גיוס, וכבר ידע לאן הוא מכוון: "חבר טוב שלי היה בגבעתי, הוא הראה לי תמונות וסיפר לי על האווירה המשפחתית שעם הזמן פשוט קנתה אותי. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להיות לוחם בחטיבה". ואכן, שבועיים לפני ההתייצבות בבקו"ם, קיבל ירין את הבשורה המשמחת.

כבר בשבוע הראשון של הטירונות, הבין ירין שאם לא יעשה שינוי משמעותי שישפר את מצבו הבריאותי, הוא לא יוכל להמשיך את ההכשרה הקרבית. כאן נכנס לתמונה סמל אלון טרנרידר, שהיה המפקד שלו בטירונות ופגש אותו מיד שעלה על מדים. "כבר מהפעם הראשונה שנפגשנו, אלון לקח על עצמו ללוות אותי בתהליך הארוך. הוא בנה לי, יחד עם מפקד המחלקה, תוכנית אימונים אישית".

בזכות מפקדיו ורק חודש לאחר הגיוס, הוריד רב"ט ברומנד 15 קילוגרמים. התוצאות, שמעידות על השילוב בין כוח רצון למוטיבציה בלתי פוסקת, לא איחרו לבוא. "בבוחן ה'בראור' הראשון סיימתי ב-23 דקות", הוא מציין, "ואת השני, שנערך שלושה חודשים לאחר מכן, כבר סיימתי ב-16 דקות".

לאחר התהליך שעבר

כעת, בסיומה של ההכשרה בה התמיד בשינוי, הוא יכול להתגאות: "הורדתי מאז 17 קילוגרמים נוספים, וכיום אני שוקל 88 קילוגרמים ומקפיד לשמור על תוכנית האימונים".

"ההתחלה לא הייתה קלה", הוא מתאר, "הריצה הראשונה פה בצבא הייתה סיוט. התחלתי עם שלושה קילומטרים וכמעט ירקתי דם בסיומה. עם הזמן המפקדים העלו את הרף, ועכשיו אני יכול לרוץ 9 קילומטר מבלי להתעייף".

לפני שבועיים הגיע רגע השיא - רב"ט ברומנד צלח את מסע הכומתה שאורכו 45 קילומטרים. "לא האמנתי שאסיים את ההכשרה. גם החברים וגם הסגל נתנו לי גב מטורף", שיתף בהתרגשות. "במסע הראשון התפרקתי ובשני דחפו אותי כל הדרך. החברים שלי לא ויתרו עליי, ובשלב מסוים הבנתי שמי שלא עוזר לעצמו - אף אחד לא יוכל לעזור לו".

"ראיתי איך הוא מתבגר לנגד העיניים שלי", מעיד סמל אלון טרנרידר, המפקד שליווה את ירין לאורך הדרך. "בכל סוף מסע, כשאני רואה אותו יורד מהציוד ועושה מתיחות, אני נזכר במסעות הראשונים שלו. השינוי שהוא עשה מדהים, אני גאה בו ומאחל לו שימשיך בכיוון הזה - הוא יגיע רחוק".

עכשיו, כשהמצב הכלכלי בבית התאזן, ירין בוחר להשקיע את סופי השבוע הפנויים שלו בהשלמת הבגרויות. "הכל בסדר היום", הוא מרגיע בחיוך. "לא חסר לנו כלום בבית. אמא בריאה וזה הזמן להשלים את מה שחסר - היסטוריה ואנגלית. יש פה מפקדים מדהימים שגרמו לי לרצות להיות מפקד כמוהם כדי שאוכל לעזור לטירונים - כמו שהם עזרו לי".