שמענו מלוחמי גבעתי על הרגעים הדרמטיים והסיפורים עוצרי הנשימה מהקו בעזה

זה היה ב-30 במרץ: עשרות אלפי פלסטינים צועדים לעבר הגדר בעזה, ופותחים את גל הפרות הסדר אלימות ופעולות טרור לאורך הרצועה. פנים אל פנים, מול אתגר חדש ולא ידוע, ניצבו לוחמי חטיבת גולני כחומה בצורה - קו ראשון ואחרון בין הטרור המסלים ואזרחי ישראל.

חודשיים לאחר תחילת רצף ההתפרעויות והניסיונות לחדור לשטח הארץ ולפגוע בכוחות ובתשתיות הביטחוניות - מגיע רגע חילופי המשמר. מרבית הכומתות החומות מתחלפות בסגולות, ושלושת גדודי חטיבת גבעתי צוללים מיד לתעסוקה המבצעית בגזרה חמה ומורכבת במיוחד. 

מסתערים אל הקו

"לא עוברים כמה ימים וכבר אנחנו מוקפצים", משחזר סמל אליאור, לוחם בגדוד רותם שתפס קו בצפון הגזרה. "מספר חמושים מסתערים לעבר הגדר, ואנחנו מבצעים לעברם ירי. שנייה אחר כך, אנחנו מבינים שאחד ברח בחזרה לרצועה והיתר חוסלו. בעומק השטח, התצפיות מזהות כי מחכים אוטובוסים עמוסים במתפרעים, בו ברגע אנחנו מבינים שסיכלנו פיגוע 'משיכה' מסוכן".

ניסיון ההפתעה של חוליית המחבלים נכשל, ובמקום לפתות את הלוחמים למרדף שיוביל אותם הישר למארב מתוכנן, הם נתקלים בכוח אש מהיר ומדויק, ובלוחמים שמגלים תושייה ונחישות. ברגע שאחרי האירוע, מספר סמל אליאור, המורל בגדוד גבוה: "תקופות חילוף הן בדרך כלל חמות, האויב מנסה לנצל את זה שאנחנו חדשים בקו. לקראת סוף האימון, רק חיכינו כבר לעלות לקו ולבצע את המשימה שתרגלנו כל כך הרבה. מהרגע הראשון שעלינו, הראינו לאויב שאנחנו חדים ומוכנים מתמיד".

אך הסיכול הזה לא מוציא את האוויר ממפרשי הטרור, שממש ערב הכניסה של גבעתי לתעסוקה מבצעית בסוף מאי, מבצע לראשונה מאז "צוק איתן" ירי נרחב של רקטות ופצמ"רים לעבר ישראל. ירי, מולו ניצבים לוחמי ההגנה האווירית ככיפת ברזל טכנולוגית ואנושית. בחודשים הבאים ינסו ארגוני הטרור להפתיע את כוחותינו בקו ובסוללות פעם אחר פעם - הלוחמים מצדם ידאגו שזה לא יקרה.

"כשהיינו צריכים שכל הפלוגה תתפרס על הגדר - עשינו את זה", מציין סמל אליאור, "לא השארנו אף נקודת חולשה. ימים ולילות שכבנו על הסוללות וארבנו למי שינסו לחדור לישראל, פעם אחר פעם, כמה שוחק שזה היה, חזרנו לאותן נקודות, תפעלנו את הפרות הסדר ואבטחנו את העבודות על הגדר".

"דווקא הרגעים האלו", הוא מספר וקצה של חיוך מתחיל לבצבץ מבעד להבעה הרצינית שעל פניו, "כשאתה ימים בלי טלפון ובלי הסחות דעת, ממוקד בעיניים בחלקת הארץ הזאת שאתה חייב להגן עליה, זה הזמן לדבר ולהתחבר עם החיילים שלך, להכיר לעומק ולקשור חברויות אמיתיות".

"פיצוץ, חושך בעיניים - ושוב חוזרים לעשות את העבודה"

בדיוק בקצה השני של הרצועה, סמוך למעבר כרם שלום, מתחילים לוחמי הפלחוד של גדוד "שקד" להיערך לעוד סוף שבוע מתוח. בגזרה זו, שהפכה לאחת מ-5 מוקדי הפרות סדר מרכזיים, הם יחוו לראשונה על בשרם איום נוסף שרק ילך ויתרחב.

"התפזרנו לעמדות", מתאר סמל יוסי. "כשהפרת הסדר האלימה מתחילה, הצוות שלנו מוצב מאחורי דיונה קטנה, מטרים מהגדר. אנחנו שכובים על הקרקע, מנסים לתפוס מטרות קטנות בעין מבעד לעשן השחור מהצמיגים הבוערים".

"פתאום אנחנו רואים משהו עף באוויר", הוא ממשיך, ומשטף הדיבור שלו ברור שמאותו יום שישי - הוא לא שוכח אף פרט. "אני שומע את המפקד שלי צועק בקשר 'מטען מאולתר, תפסו מחסה', והוא מיד מפנה את הצלפים שלנו לנסות לאתר ולנטרל את מי שזרקו את המטען. ואז פיצוץ. לרגע אחד חושך בעיניים, ושוב חוזרים לעשות את העבודה, ולזהות את המסיתים המרכזיים".

מיום העברת השגרירות לירושלים, ערב הנכבה וכניסתם של לוחמי גבעתי לגזרה, סבבי ההסלמה נמשכים בעצימות משתנה - 17 שבועות שבהם ההפתעה הופכת לשגרה והפרות הסדר האלימות, הכוללות עתה גם השלכה נרחבת של מטענים ורימונים, לעניין של ימים כסידורם. כשמנגד לכל סבב כזה, מבצע צה"ל תקיפות נרחבות נגד יעדי טרור, ומסכל באופן שיטתי את איום מנהרות הטרור של החמאס.

"חייבים להיות הכי זהירים - כל מהלך שלך כלוחם עלול להוביל לתגובת שרשרת שתשנה את תמונת המצב", מסביר סמל יוסי. "כשאתה בעמדה, והאצבע על ההדק, אנחנו תמיד שומרים על קור רוח ומפעילים שיקול דעת. האחריות על הכתפיים שלך, ושל שורת המפקדים המאשרים ירי במקרה הצורך".

"בין השעות הארוכות על הגדר, השחיקה וחוסר השינה הצלחנו בכל זאת גם למצוא קצת זמן לפנאי", משתף סמל יוסי. "בנינו מועדון קטן עם מטקות וטלוויזיה, שיחקנו יחד כדורגל, ופיתחנו מסורת להזמין אלינו לשישי כל פעם משפחה של אחד החיילים שתעביר את הארוחה עם הפלוגה".

"לא ניתן לתאר את הכאב, אבל אנחנו לא מורידים לרגע את הרגל מהגז"

יום אחד, ב-20 ביולי, השגרה נגדעת. בשעת אחר צהריים מאוחרת כוח "צבר" יוצא מול הפרות הסדר האלימות לסיור על הגדר באזור כיסופים. לפתע סופג הכוח אש צלפים מחוליית מחבלים של חמאס, כוחותינו משיבים באש ומחסלים מספר מחבלים. עם זאת, התוצאה בצד שלנו קשה מנשוא - סמ"ר אביב לוי ז"ל, סמל מחלקה ומפקד מצטיין בגדוד, נהרג והופך לנופל הראשון בגזרת עזה מאז "צוק איתן".

סמ"ר אביב לוי ז"ל

לא חולף שבוע, ואש הצלפים של חמאס מובילה לאירוע קשה נוסף - סגן בר וקנין, קצין מהפלחוד שניצב על סוללת עפר סמוך לגדר, סופג כדור בבטנו ונפצע קשה. לשני האירועים מגיב צה"ל בעוצמה, באמצעות כוח אש וכלי טיס.

"האבידה והפגיעה האלו כואבות לנו כגדוד באופן שלא ניתן לתאר במילים", מתקשה סמ"ר עמיחי מגדוד "צבר" להסביר את התחושה. "אבל אנחנו לרגע לא מורידים את הרגל מהגז. זה רק מראה לנו מה ומי עומדים מולנו, ועושה אותנו עוד יותר חדורי מטרה".

גם לתוך תחילת חודש אוגוסט האירועים נמשכים. ב-7 וב-8 לאוגוסט מנסה חמאס לבצע פיגועי ירי נוספים נגד הכוחות וכלים הנדסיים, אירועים שמתגלגלים לסבב הסלמה נוסף, הכולל ירי רקטות ופצמ"רים ותקיפות נרחבות ברצועה.

אולם גדוד "צבר", חושף סמ"ר עמיחי, כבר חווה אותם אחרת: "כל חילוף היה עכשיו הכי מהיר שאפשר, כל יציאה לתדלק זריזה ככל שניתן, כל נקודה שהיינו חזקים בה - הכפלנו את הכוח. גם אם זה אומר שכמה ימים נאכל מחמגשיות, המפקדים הכניסו אותנו לרבאק גדול יותר ונתנו לנו להרגיש שהם סומכים עלינו שלמרות המכה שחטפנו - נדע להמשיך להגן הכי טוב שאפשר. הם הציבו לנו מטרה, אנחנו דבקנו בה".

"אתם, שתתפסו את העמדות בשבועות הבאים, זכרו - יש מאחוריכם עם שלם"

אל מול תמונת מצב מורכבת שנעה בין הסלמה לרגיעה, הרגע הזה מגיע שוב - החלפת המשמר. תקופה של כמעט חמישה חודשים בהם ידעו הלוחמים כמות אירועים בלתי נתפסת, והתמודדו עם אתגרים חדשים ללא הפסקה, מגיעה לסיומה בהעברת השרביט לשלושת הגדודים של צנחנים.

כשיושבים ומשחזרים את אותם רגעים ותמונות שתיארו כל הלוחמים בשניות האחרונות של שיחתנו, מבינים עוד יותר את המסר החד-משמעי שהם מבקשים להעביר לחבריהם לנשק, הפעם אלו עם הכומתות האדומות: "תבואו עם כל הכוחות. בסופו של דבר הכול יושב על הכתפיים שלכם, הלוחמים בקצה - גם ההגנה על האזרחים וגם החיים שלכם. אתם אלה שתתפסו את העמדות בחודשים הבאים, הקפידו בין המבטים שאתם מישירים לעבר האויב, להביט גם אל החברים שלכם, וכשהכי קשה זכרו - יש מאחוריכם עם שלם".