כוכב הבייסבול שמניח את המחבט בצד - כדי להתגייס לקרבי

עד לפני מספר חודשים, אם הייתם מחפשים את עפר בוברוב, הייתם יודעים שמגרש הבייסבול הוא המקום היחיד בו תוכלו למצוא אותו. הוא נהג לחבוט בחוזקה בכל כדור מתקרב, ובריצה מדויקת ומהירה להגיע לבסיסים המפוזרים בשדה המשחק.

זה מה שנדרש ממנו מתוקף תפקידו כשחקן בנבחרת ישראל לספורט הייחודי, כשחבש את קסדתו, שם את כפפת המשחק והמדים הכחולים-לבנים ויצא לרחבת הדשא הירוקה, בכל יום במשך 10 השנים האחרונות.

אך בימים אלה עוטה עפר בן הכמעט 20 מדים מעט שונים - מדי צה"ל, והפעם הבסיס אליו הוא מתאמץ להגיע הוא בסיס ההכשרות של חטיבת גבעתי - שכדי להיכנס בשעריו היה מוכן לעשות הרבה מעבר לתספורת קצוצה, ובוחר להשאיר את תקופת המשחקים והבייסבול, מאחוריו.

את תקופת השירות החל טוראי בוברוב עם טייטל בו כל ספורטאי חושק, "ספורטאי מצטיין", שהקנה לו את היכולת לשלב בין שני העולמות - צה"ל בחצי היום ראשון, ובחצי השני כבר במגרש.

פתאום התחלתי לחשוב אם זה בכלל נכון בשבילי

"להצליח לעשות גם וגם זה השילוב המושלם", משתף טוראי בוברוב, "אבל עוד בשלב הטירונות הרגשתי שמשהו פשוט לא מספיק. משהו בלהיות עם נשק ולהרגיש את הדגדוג הזה במטווחים, בידיעה שזו אולי הפעם האחרונה שאשתמש בו, או לעשות עוד א"ג בידיעה שבבית אני מקיף מגרשים כפולים בגודל. פתאום התחלתי לחשוב אם זה בכלל נכון בשבילי".

אחרי חודשיים ששירת כעובד לוגיסטיקה בגלילות ביחידת "איתמר", הגיע עפר להחלטה לא פשוטה שהתממשה בחודש האחרון. הוא מצדו ידע שהיא הולכת להשפיע מאוד על מהלך שירותו וגם על החיים בבית, ובכל זאת עבר לשירות קרבי.

"הרגשתי שהתפקיד הזה לא קידם אותי לעשות מעבר", הוא משחזר, "שנתיים ושמונה חודשים בצבא זה לא מעט זמן, ולא רציתי להרגיש שאני יכול לעשות יותר במסגרת הזו, ומוותר על זה. אם אפשר, אני תמיד בעד לעשות דברים בדרך הקשה יותר, ככה התרגלתי".

את אותו הרגל של חתירה קדימה ושאיפה למצויינות סיגל לעצמו טוראי בוברוב עוד כשהיה בן 9. באחת מימי ההולדת המשפחתיות, הגיע לביקור דודו האמריקאי ומתנה אחת שהייתה ארוזה בנייר מבריק, פחות או יותר שינתה את חייו של עפר מן הקצה אל הקצה.

אך עפר מעדיף לשים את הקלישאות בצד, ולהבהיר איך בדיוק זה קרה: "כמו כל ילד בישראל פחות או יותר, החווייה הראשונה שלי עם ספורט הייתה בכלל כדורגל", הוא נזכר בחיוך, "ואותו דוד, שרגיל שבאמריקה כל ילד בערך נולד עם כדור וכפפת בייסבול ביד, החליט להביא זוג אחד במיוחד בשבילי".

"אחרי רפרוף קל על החוקים וכמה זריקות כבר נשאבתי פנימה ופשוט התחלתי להתאהב במשחק", ממשיך עפר, "תוך זמן קצר כבר גררתי את כל השכונה לשחק יחד איתי, עד שזה הפך למסורת של היישוב כולו".

שאפתן ככל שהיה, בניגוד לארה"ב, המסגרות בהן ניתן לשחק בייסבול בארץ מועטות, בעיקר במועצה האזורית משגב, בה מתגורר אי שם בצפון הארץ המרוחק. אך למזלו, ואולי כיד הגורל, נפתח שם חוג בייסבול לצעירים והתחילה להיווצר ביישובו קבוצה של ממש.

"בהתחלה היינו משחקים ביננו לבין עצמנו משחקי ידידות, אך עם השנים גדלנו והתחלנו לשחק גם בליגות", הוא מספר, "באחד מהמשחקים הגיע מאמן של נבחרת ישראל לצפות בנו. אחריו הוא הציע לי להתמיין בפעם הראשונה לליגה של הגדולים - נבחרת ישראל".

מאותו הרגע חייו של עפר נעו בין חבטות למסירות, ובין הקפות ל"הום ראן", כללו מעבר לפנימייה שתהיה קרובה לאזור האימונים במרכז והתמלאו בנסיעות בלתי פוסקות לאימונים בקצה השני של המדינה ועם השנים - גם מחוץ לה. "אליפויות, עליות של ליגות בארץ ואינספור תחרויות בחו"ל התחילו להגיע פתאום בצרורות", מוצף בזכרונות טוראי בוברוב.

כשההחלטה התקבלה ושמעתי שאני הולך לגבעתי הייתי בעננים

לאחר מאמצים רבים ומלחמות לא פשוטות ויתר לבסוף על תואר הספורטאי המצטיין שלו וחתם על טופס 55 שלקח אותו למקום בו הוא מרגיש משמעותי - להיות לוחם בחטיבת השועלים, גבעתי.

עוד בשלב המעבר, כשהתחיל לחשוב על היעד אליו הוא רוצה להגיע, ראשו לקח אותו לעולמות הסיירות השונות וחטיבות החי"ר. "יצאתי למספר מיונים וגיבושים", הוא מספר, "אבל כשההחלטה התקבלה ושמעתי שאני הולך לגבעתי הייתי בעננים", מספר בהתרגשות.

"זו לא הייתה החלטה פשוטה, ולדעת שבמקום להשתתף ולייצג את המדינה במוקדמות האולימפיאדה ובמוקדמות אירופה אני אשן בשטח או אעבור תרגילים זה לא קל", ממשיך טוראי בוברוב, "אבל זו אחת החטיבות החזקות ביותר בצה"ל ואני מרגיש ששם אני אוכל להפוךל ללוחם הכי טוב שאני יכול להיות".

השבוע חתם עפר את פרק טרום-הטירונות בחטיבה בה אף יצא לשלושה ימים אינטנסיביים של גיבוש לסיירת. "אני מוצא לאט לאט את הקשר בין הצבא לבייסבול", הוא מדגיש, "המגרש הכשיר אותי להיות ממושמע ולהיות מחובר ומודע ליכולות הפיזיות שלי".

זה חלק ממי שאני, ואין לי ספק שאני אחזור לשחק גם אחרי הצבא

"מבחינתי המעבר ללוחמה לא אומר שזנחתי את הבייסבול מאחורי, זה חלק ממי שאני, ואין לי ספק שאני אחזור לשחק גם אחרי הצבא ובסופ"שים עם האחים הקטנים שלי", מסכם טוראי בוברוב. "עכשיו יש לי הזדמנות לתת מעצמי למשהו קצת אחר, ומי יודע? אולי באחת השבתות אביא קצת ציוד לבסיס ואלמד גם את החבר'ה שכאן איך לשחק ולעשות קצת משני העולמות בעצמם".