6 לוחמים, כלב ועיתונאית נפגשו עם נמ"ר - וזו לא התחלה של בדיחה

כשנכנסתי בבוקר יבש וחמים לשטחי האש החוליים של צאלים, נפרס מול עיניי מחזה מרשים: שורות על גבי שורות של טנקים, נגמ"שים, האמרים ונמ"רים - ועל כולם, לוחמים דרוכים שצועקים מכלי אחד לשני.

בחצי היסוס, אחזתי בווסט וקסדה ועליתי על אחד מההאמרים, בו פגשתי את סגן יואב פנחסי - מפקד הצוות, חמישה לוחמים מחויכים, ואת האנטר הכלב.

ואז זה התחיל - שריקת הפתיחה של תרח"ט גבעתי

בשיירות מסודרות (ובנסיעה קופצנית במיוחד), החלו הכלים להתקדם משטח הכינוס לעבר שטחי האימון לטובת "תרגיל ההכנה" לתרח"ט. הכול הלך כמתוכנן, אבל לאחר מספר דקות של נסיעה מאובקת - עצרנו.

המחוגים בשעון תקתקו, אך דבר לא קרה. הלוחמים ואני החלפנו מבטים תוהים, ורגע לפני שהסתובבתי לסגן פנחסי לברר למה אנחנו מחכים, הוא אחז בנשק שלו, נעמד על מכסה המנוע הלוהט, ועבר לאחורי ההאמר - לדבר עם חייליו.

"מי שמרגיש מבולבל, שירים את היד", הוא הורה להם. ואיתם, גם אני הרמתי יד בהיסוס. "רוב הזמן, אנחנו יכולים להתכונן להכול מראש", הוא הזכיר להם, "אבל לפעמים, גם בזמן אמת, דברים יכולים להיות מבלבלים - וגם לזה אנחנו צריכים להיות ערוכים. התרגיל מתחיל עכשיו, ואתם חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש".

אחרי שהשאיר אותם עם המסר הזה, הוא זינק בחזרה למושבו שבקדמת הרכב. ועכשיו - הרגשנו שהתרגיל מתחיל באמת.

"בסנכרון מלא, תוקפים בשיא"

האימון האינטנסיבי ארך כארבעה ימים, ודימה את כלל מרכיבי החטיבה במלחמה. עם צק"ח שלם שהורכב משריון, מודיעין, איסוף, הפעלת אש, הנדסה ועוקץ - חטיבת גבעתי יצאה לאימון מיוחד שהתמקד במתאר הדרומי ובכניסה לשטחי הרצועה, ותרגל יכולות רלוונטיות לכלל הזירות.

בעוד שלוחם עוקץ והאנטר ירדו ממהאמר וסרקו את האזור, תרגלו בגבעתי לוחמה בשטח בנוי, ואני שמעתי קצת על מאחורי הקלעים של האימון.

"הדגש הכי חשוב היה כמות הכוחות, והחיבור אליהם", מחדד מפל"ג א' בסיירת גבעתי, רס"ן נדב סרלין, "ברמת החטיבה - יש משימה גדולה ומורכבת, אבל לי כמפל"ג יש משימה קטנה יותר בתוך הפאזל. אני רואה את כל הקצוות נסגרים בתוך הגדוד שלי, עם הצק"ג שלו שמשתף פעולה בסנכרון מושלם ובצורה מיטבית".

אבל כבר בלילה הראשון, ממש כמו שהבטיח לנו סגן פנחסי, אתגרים נוספים החלו לצוץ. החטיבה החביאה בשרוול עוד כמה התקלות ללוחמים. בין קריסת מבנה, 'חטיפה' של אחד מהם ופינוי פצועים - הם תמרנו ועמדו בכל קושי שניצב בפניהם, כאשר המשימה הפלוגתית ברורה: לאתר את האויב, ולהשמיד אותו.

"מהעיניים שלי, אני רואה חטיבה ששום דבר לא יכול לעצור אותה"

המשכנו בתרגיל, כשהמשוריינים נעו ממקום למקום, ומטח פגזים שנורה מהטנקים האיר את שמי הלילה. הנמ"רים - הרק"מים המתקדמים והבטוחים ביותר שמאפשרים תמרון קרקעי, נעים בכבדות, מטוסי הקרב חגים מעלינו, והלוחמים כבר בשיא.

"בתרח"ט אתה רואה את החיבור של כל הקצוות, איך כל הרכיבים באים לידי ביטוי יחד", מסביר רס"ן סרלין, "מהמילואימניק שבא כדי למלא דלק בכלי, דרך הכלב שסורק את המרחב ועד לאיש המודיעין שמעביר את המידע על האויב המדומה - במערכה הבאה, נדע איך לעבוד טוב יותר יחד. מהעיניים שלי, אני רואה חטיבה ששום דבר לא יכול לעצור אותה".

אחרי שהתרגיל הסתיים בהצלחה, הלוחמים כבר החלו להתכונן לאירוע הבא. הוא קצת פחות מבצעי, אבל לא פחות חשוב: בדיוק היום חוגגת החטיבה האהובה שלהם 40 שנות פעילות והגנה על המדינה.

"אני מאחל לחטיבה שלנו להמשיך להיות בחוד החנית של צה"ל", מסכם רס"ן סרלין בחיוך, "שהלוחמים שלנו יישארו הכי טובים וחדורי מוטיבציה, ושכשיזדקקו לנו ביום פקודה - ניתן בראש. מזל טוב, גבעתי"!