מסעו של הלוחם שמתמודד עם פוסט טראומה - בנגרייה שבנה בעצמו
על רקע נוף של שורות עצי זית, הרים ובתים לבנים על צלעותיהם, פגשנו את אביעד, נגר ולוחם לשעבר בסיירת גבעתי. בנגרייה שלו, שהפכה עבורו לבית, הוא לקח אותנו למסע בעץ: מהגיוס, דרך התמודדות עם פוסט טראומה במלאכה, ועד היוזמה החברתית להנציח חללים במצפים פרי עבודתו
15.12.25
0
הפקה ועריכת תוכן: סתיו כהן תדהר ומאיה סנדלר | צילום: ענת יורן ואלה בלינדר | עריכת וידאו: רוני רובינשטיין | אפטר וצבע: טל בן אבו | גרפיקה: עפרי חליוה לוי
את אביעד, נגר ולוחם לשעבר בסיירת גבעתי, פגשנו במקום לא רגיל - בין לוחות עץ, מסורים ופרויקטים חצי-גמורים. הנגרייה, שהיא לא פחות מבית עבורו, היא מסע שהתחיל כבר בילדות, וחזר לחייו עם עזיבת השירות הצבאי, וההתמודדות עם הפוסט-טראומה שבעקבותיו.
הוא גדל בקדומים שבשומרון, והתגייס באוגוסט 21' לסיירת גבעתי. בשירות הסדיר, היה מפקד צוות צלפים. "אני הכי זוכר בשירות את הרגע שבו נשבעתי. שם אתה מבין עם עצמך, שנשבעת להגן על המדינה - בגוף ובנפש".
ואכן, לאחר שעבר את מרבית השירות וממש מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה, יישם אביעד את השבועה שלו בפעילות בג'נין. "אני זוכר שזיהיתי מחבל כ-25 מטר ממני, אבל לא ראיתי בדיוק איפה הוא נמצא", הוא משחזר בקול רועד, "בלי לחשוב יותר מדי, הוצאתי את היד החוצה מהמחסה. אמרתי לעצמי שהוא ירה לי ביד - וכך אדע מאיפה הוא מגיע. לא הייתה לי בעיה לחטוף כדור בשביל להרוג את המחבל, כדי שלא ירצח אחר כך אזרחים חפים מפשע".
זו, למעשה, הייתה נקודת התפנית. כשחזר לבסיס ופרק את הציוד, המתח ירד ותחושות קשות עלו - כאלה שעד היום לא השתחרר מהן: "זה כבר לא לישון בלילה. כל גסטרונום שנופל במטבח נשמע כמו יריה, וכל רעש קטן מחזיר אותך לאותו רגע שהוצאת את היד. שם הבנתי שאני מתחיל להתמודד עם 'פציעה שקופה'".
אביעד יצא מהצבא עם פוסט טראומה, אבל הוא לא נתן לזה לעצור בעדו מלהתקדם. "הבנתי שאני רוצה לחזור להיות מי שהייתי לפני: להתעסק בעץ, לעבוד עם הידיים", הוא מתאר בהתרגשות, "אני בונה, משייף ומבריק, ותוך כדי מלאכה אני יוצר לי מקום להתמודד, להיזכר וגם לברוח".
עם תחילת המלחמה, נפתחה דלת הנגרייה ללוחמים נוספים, מתמודדי פגיעות גוף ונפש. "קראתי לפרויקט הזה 'לוחמים בעץ'", מסביר אביעד, "כשהשתחררתי, הבנתי שהעבודה בעץ מרפאת אותי והיא בשבילי כמו פסיכולוג. הרגשתי שהתפקיד שלי זה לפתוח את הידיים ולהגיד 'אתם מוזמנים אליי'".
היוזמה התרחבה, ומחברי הצוות בו שירת אביעד היא הגיעה לעוד ועוד לוחמים מהיישוב ומהסביבה. "יחד, אנחנו מצליחים לפרוק את כל הרגשות דרך יצירה, חשיבה, עבודת ידיים ובעזרת ה'יחד' והחברה שיצרנו לעצמנו".
במסגרת הפרויקט, בנו אביעד וחבריו מצפה ביישוב, לזכר דביר חיים רסלר ז"ל, לוחם בגולני שנפל ב-7 באוקטובר. "דביר היה החבר הכי טוב שלי", הוא אומר ומחייך, "הלכנו לכאן בילדות, וחלמנו לבנות פה 'מחנה'. אחרי שהוא נהרג, חזרתי לכאן ואמרתי לעצמי, 'אני צריך לסיים לבנות פה את המחנה'".
עלינו למצפה, והתיישבנו על כיסאות הבר שהציב במרפסת. "אומנם הוא לא בנה את המקום הזה יחד איתי, אבל הרגשתי אותו בכל רגע בתהליך. בסוף היום, החברים ואני מגיעים לכאן, יושבים יחד ונהנים מהנוף", הוא משתף. גם את היוזמה הזאת, החליט אביעד להרחיב, ולהציע למשפחות שכולות נוספות להנציח את יקיריהן במצפים בעבודתם.
הנגרייה הכתה שורשים ביישוב ובסביבה, וכיום היא מהווה מרחב יצירה לפצועי גוף ונפש - אבל גם מקום לשיקום והחלמה. "כל אחד מאיתנו מתמודד עם טראומה שונה, אבל זה מחבק לדעת שיש מישהו שמבין מה אתה עובר. השילוב הזה של עבודה ובריחה, יוצר משהו מושלם, בעזרתו אני מתמודד".
