"אומץ אמיתי הוא לא רק לפרוץ קדימה, אלא גם לדעת לעצור כשצריך"

במלחמה של יום נמדדים ביכולת להגיב. של חודש - ביכולת להתאושש. אבל במלחמה שנמשכת שנתיים, נמדדים ביכולת להחזיק אנשים.

אני מפקד גדוד צבר כבר שנה וחצי - את כולן בעומק הלחימה. ושם, בין האבק, העייפות והדממה שבין קרבות, למדתי ארבע למידות שהפכו לי לעוגנים.

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

מג"ד צבר, סא"ל מ'

הראשונה - בין מהירות לשליטה

בקרב אמיתי הכול קורה מהר, אבל החלטה אחת בזמן הלא נכון עלולה לשנות הכול. באחד הלילות בג'באליה, כשהלחץ בשטח היה עצום והקריאה קדימה נשמעה מכל עבר, משהו בבטן לחש לי לעצור. החלטתי לא להסתער. רק אחר כך התברר - היינו שניות מירי דו"צ.

מאז הבנתי: אומץ אמיתי הוא לא רק לפרוץ קדימה, אלא גם לדעת לעצור כשצריך. פיקוד הוא הליכה עדינה בין חופש לשליטה. יוזמה בלי גבולות מסוכנת; שליטה בלי אמון - משתקת.

השנייה - האדם מול המערכת

ככל שהמלחמה מתארכת, המערכת גוברת: עוד נהלים, עוד טפסים, פחות נשימה.

ואז אתה עומד מול טנק שנפגע, מול השקט שאחריו, ומבין - אתה לא נלחם בשביל המשימה בלבד, אלא בשביל האנשים שלוקחים בה חלק.

פיקוד אמיתי הוא מנגנון אנושי בתוך מערכת מתכתית. הוא זה שמזכיר, בכל החלטה, שיש שם אדם.

השלישית - פיקוד דינמי

ברפיח התרסק מסוק חילוץ. לא היו הנחיות, לא זמן, רק פעולה. כולנו פשוט רצנו לשם. פתחנו את המסוק בידיים, בלי לחשוב על "מי אחראי".

שם הבנתי שפיקוד דינמי הוא לדעת לפעול גם בלי תשובות, ליצור סדר מתוך כאוס, ולתווך - למעלה ולמטה. זו אומנות התנועה בין שני עולמות: השטח שרוצה חופש, והמערכת שצריכה ודאות.

והרביעית - רתימה

בלב המלחמה, רתימה היא דלק. היא מורכבת משלושה דברים: משמעות, וודאות ושייכות. משמעות - כשאתה מבין שאתה חלק מסיפור גדול ממך. שייכות - כשקור וגשם הופכים לחיבוק של יחד. וודאות - כשמישהו מרים את הראש בשדה הקרב ורואה את הנמ"ר עם הדגל הסגול - ויודע שהוא לא לבד.

בסוף, פיקוד הוא לדעת להחזיק אנשים כשהכול סביב נשחק. כי צה"ל ינצח לא בכמות הכוח שהוא מפעיל - אלא בכמות האמון שהוא מצליח להחזיק.

וזו, בעיניי, האחריות על הרוח. והיא בידיים שלנו!

סא"ל מ', מג"ד צבר

לכל הטורים האישיים של המפקדים.