הלוחם שגדל על גולני קיבל את הכומתה החומה

עינב גרינברג כהן, מערכת אתר צה"ל | 15.11.2021

עם הגולנצ'יק הטרי, רב"ט יובל גולדל, יצרנו קשר עוד לפני מסע הכומתה שלו. ביקשנו ממנו לתעד את המסלול שהתחיל בערב ונמשך עד הבוקר, ובסופו, בטקס מרגש, יקבל את הכומתה החומה. 

במהלך 55 ק"מ, תיעד יובל את הדרך ממושב יוגב ועד צומת גולני עם כל חבריו למחלקה בגדוד 13. 

הצטרפנו למסע, וממש לקראת סופו, נפגשנו במקרה עם המשפחה של יובל, שהגיעה עם חולצות מוכנות וחצוצרות. הופתענו לשמוע שכמעט כל ה"גולדלים" שירתו גם כן בחטיבה מספר 1. 

יובל ואחיותיו ששירתו גם כן בגולני

"מאז שאני קטן גדלתי על גולני", סיפר לנו רב"ט גולדל, "אבי שהיה קצין בחה"ן גולני, אחיות שלי שהיו מש"קיות חינוך וקליעה בחטיבה ואחי שלחם בה, אמרו שאני גם אגיע לגולני - כי זו הגאווה שלנו". 

"הייתי שומע בילדות את השיר של היחידה ומרגיש פרפרים", הוא שיתף, "ולפעמים אפילו בוכה ביום הזיכרון - כשהציפה אותי גאוות היחידה".

אביו, גדעון, פיקד בסיום שירותו הצבאי על מוצב החרמון: "במסע התג שלנו עלינו את ההר הצפוני. כשהגענו לשם הרגשתי סיפוק, אמרתי לעצמי - בוא'נה, אבא שלך פיקד על המקום ועכשיו אתה צועד בו".

את מסע הכומתה הוא חתם עם הענקה מרגשת מהמ"מ שלו. "התרגשתי מאוד, החומה שעל הכתף זה לא סתם כומתה, זה האווירה, גאוות היחידה שלא תמצאי בשום מקום אחר", הוא מצהיר, "אלה האנשים שמסביבך, המסעות, הרגעים הקשים שגורמים לך לצמוח ולהיות יותר טוב. זה להיות גולנצ'יק".

​
צילום: פרויקט "חוד החנית" של יגאל סלאבין

"גולני זה לגמרי המקום בשבילי", הוא חייך וסיפר שבקרוב ייצא לקורס מ"כים, "הגעתי למחלקה הכי חזקה, באמת אין כמוהם. חבל לי שאני לא ממשיך איתם לגדוד, אבל היציאה למ"כים היא רק תחילת המסע ואני מאוד שמח מזה".