הצצה לחיי הלוחמת בגדוד תותחנים מעורב

"תמיד ידעתי שאני רוצה שירות משמעותי. לחוות את הצבא באמת, לתרום, ולא רק לסמן ׳וי׳ על התקופה הזו", מסבירה סמל נועם שפיגל את ההחלטה להיות לוחמת. "אני אוהבת לטייל, להיות בחוץ, לכן לא ראיתי את עצמי בשירות משרדי. לא הייתי מהילדות שחולמות להיות לוחמות, אבל ברגע שניסיתי והתחלתי את המיונים - הבנתי שזה המקום בשבילי".

לדבריה, תפקיד הלוחמת הגשים עבורה שני חלומות: לעשות דברים מיוחדים ולאתגר את עצמה. את הפינה החמה לתותחנים חייבת נועם לבית. אביה שירת כקצין בחיל, לחם במלחמת לבנון הראשונה ובמילואים שירת גם כן בחטיבת האש 215. "היום, כשאני חלק מהחיל המפואר הזה ויודעת מה עושה תותחן על מנת לירות פגז ומה הקושי הפיזי שכרוך בעניין, אני מעריכה אותו עוד יותר על כך", היא מדגישה. 

"סיבה נוספת", מגלה נועם, "היא שחיל התותחנים הוא אחד החילות המעורבים היחידים שמשלב בתוכו גם את אלמנט החי״ר וגם את מקצוע התותחנות. העבודה עם הכלים קרצה לי, ללמוד ולהפעיל את הראש ובד בבד -  להסתער כשצריך. הידיעה שאנו מצילים חיי אדם בעת מלחמה ושאף כוח רגלי או רכוב לא נכנס לשטח בלעדינו היא מדהימה ומדגישה את הכוח העצום שיש לחיל הזה ולתפקיד שלנו".

גם העובדה שמדובר בגדוד מעורב הופכת את השירות למגוון ומיוחד יותר, בעיניה. "אנחנו רק מוכיחות כל פעם מחדש מה אנחנו שוות. יש בינינו כבוד הדדי, כולנו חברים טובים, וגם בתור מפקדת, שיש לה חיילים בנים, מעולם לא נתקלתי בבעיה כזו או אחרת. אין לדעתי פער תפיסתי שיכול להוות בעיה בפיקוד על בני המין השני".

מלבד התרומה לצבא ולמדינה, מספרת נועם על חוויות שהשפיעו עליה ועיצבו אותה גם בפן האישי: "עברתי תהליך. התבגרתי מאוד. המסלול, הקורס והפיקוד בגדוד מבצעי הפכו אותי לאדם בוגר ושקול יותר שיודע להתמודד עם מצבי לחץ קשים מכל סוג. השירות מלמד אותי מהי סובלנות וכיצד להעריך גם את הדברים הקטנים ביותר. מעבר לזה, קיבלתי את הדבר החשוב ביותר – חברים לכל החיים. אנחנו שם אחד בשביל השני בכל יום, שעה ומצב, תומכים אחד בשנייה ומרימים את האחר במידת הצורך. על אף כל הקשיים אני שמחה להיות בתפקיד בו אני משרתת, ולקום עם חיוך וגאווה כל בוקר".