הנערה מקהילת העבריים - שהפכה ללוחמת מצטיינת

מאז ומעולם הרגישה רב"ט הללה הוברטון ישראלית לכל דבר ועניין, אבל בחצי השנה האחרונה, התחושה הזו רק הולכת ומתגברת. 

הללה משתייכת לקהילה מיוחדת במינה - קהילת העבריים מדימונה. שם היא נולדה וחיה עם משפחתה כל חייה. "קהילת העבריים זו בעצם קבוצה של כ-5,000 אפריקאים-אמריקאים שהגיעו למדינת ישראל מארצות הברית בשנות ה-60", היא מסבירה. "אנחנו רואים את עצמנו כצאצאים של שבט יהודה, מקיימים אורח חיים טבעוני ופועלים על פי כל המצוות שכתובות בתנ"ך".

היא הקטנה מבין שמונה אחים ואחיות שגדלו בבית מסורתי, בו חוגגים את חגי היהדות כמו כיפור, סוכות וראש השנה - כפי שמצווה הכתוב בחמשת חומשי תורה: "אבא שלי היה מאמין אדוק וחינך אותנו על ערכים של כבוד לזולת, למבוגרים ולהורים". 

בעבר, הנוער של קהילת העבריים מדימונה לא שש להתגייס, אך בשנת 2004 חל שינוי, כשהמחסום סוף סוף נפרץ ונערים ונערות רבים מהקהילה בחרו לתרום למדינה בה הם רואים בית. 

"בהתחלה המבוגרים לא הבינו את הצורך שלנו להתגייס, אבל ככל שההיכרות בין הקהילה לצבא העמיקה - כך גם גדל העידוד שלהם כלפי הצעד הזה", היא מתארת, "ובאמת לאט לאט אפשר היה לראות שהנוער בוחר בתפקידים יותר ויותר משמעותיים ואינטנסיבים".

רציתי לצאת קצת מה'בועה' ולהכיר מקומות חדשים

הללה תמיד אהבה אתגר ועשייה, וזו אחת הסיבות לכך שבכיתה י"א, היא החליטה לבחור בתפקיד ששונה בנוף הקהילתי - ולשרת כלוחמת בגדוד אריות הירדן. "ידעתי שאם אני מתגייסת, אני רוצה לשרת בתפקיד שבו אוכל לתת את כל כולי ולהרגיש שאני מגנה על המדינה", נזכרת רב״ט הוברטון, "כאחת שגרה כל חייה בדרום, בקהילה סגורה, רציתי לצאת קצת מה'בועה' ולהכיר מקומות חדשים ואוכלוסיות שונות". 

באותן השנים, התמודד אביה של הללה עם מחלה גנטית, שבסופו של דבר הכריעה אותו והוא נפטר. כתוצאה מהאובדן, אמה חששה מכוונות בתה להיות לוחמת, בגלל הסיכון שכרוך בתפקיד. "היה לה קשה עם ההחלטה גם בגלל שאני הכי קטנה", משתפת הללה, "אבל מאז שהתגייסתי היא תומכת בי וגאה בי מאוד".

אני מאמינה שהאינטנסיביות של התפקיד עוזרת לי להתמודד עם האובדן

השירות בלוחמה, לדבריה, הוא בדיוק מה שהיא חיפשה. "אני מרגישה שהתפקיד הזה לוקח אותי לקצה גבול היכולת שלי מבחינה פיזית ומנטלית", מודה הללה, "בדרך מסוימת, אני מאמינה שהאינטנסיביות של התפקיד עוזרת לי להתמודד עם האובדן".

אתגר נוסף איתו מתמודדת הללה מרגע הגיוס, הוא הפער התרבותי. "בהתחלה היה לי קשה להכיל את התרבויות השונות", היא משתפת ומדגימה, "אצלנו לא נוהגים לעשות קידוש בערב שישי או לקרוא את ההגדה בפסח, אז היו לי כמה סיטואציות שהלכתי לאיבוד בהן. אבל ככל שאני לומדת על המנהגים הללו אני מתחברת אליהם וגם משתתפת".

נתתי את כל מה שיכולתי, קרעתי את עצמי מכל הבחינות ואני שמחה שראו את זה

בשבוע שעבר, הללה סיימה מסלול והוכיחה לעצמה שעבודה קשה משתלמת - כשקיבלה את הסיכה מהקצין שלה. "הוא אמר לי שלכל אורך המסלול, הוא לא חשב על מישהו אחר שמגיעה לו הסיכה הזאת, וזה ריגש אותי מאוד", היא מחייכת, "נתתי את כל מה שיכולתי, קרעתי את עצמי מכל הבחינות ואני שמחה שראו את זה״. 

ומה הלאה? חוץ מלהיות לוחמת אחת מבין בודדות בקהילה, הללה מקווה להגשים עוד חלום שמתבשל אצלה כבר לא מעט זמן - לצאת לקורס חובשים. "אני גאה בעצמי מאוד ושמחה על ההחלטה להיות כאן", היא מסכמת, "אני אמשיך להגיע לכל היעדים שהצבתי לעצמי".