הגדוד הכי צעיר בצה"ל חוגג 5 שנים. ריאיון מיוחד
יום האישה הבינלאומי קורה בסמוך להקמת גדוד פורץ דרך, עם שגרה מבצעית ענפה ואווירה ייחודית - לביאי הבקעה. בריאיון חגיגי עם המג"ד, הוא מספר על הדרך הקדחתנית, הדרישות הגבוהות והשאיפה לעתיד
כשסא"ל ניר דופט, המג"ד הראשון של "לביאי הבקעה", עמד על רחבת המסדרים בהשבעה של הלוחמים והלוחמות והלוחמות הראשונים - הוא הצהיר: "אתם חומה ומגדל של 2017". אך מעבר לתקווה ולאופטימיות שזרע באוזניי מקבלי הכומתות הנרגשים, כנראה שתהה בעצמו האם המהלך יצליח.
חמש שנים חלפו מאז, ולביאי הבקעה הוא כבר עובדה גמורה בשטח. האחות הקטנה של ברדלס, קרקל ואריות הירדן סיימה את תקופת המבחן שלה והיום היא אמונה על יותר 82 ק"מ בגבול המזרחי. "גדוד הבית של הגזרה", כמו שקורא להם המג"ד הנוכחי, סא"ל אריאל ברבי, בריאיון חגיגי לציון המאורע.
הגדוד בהשבעה הראשונה. מאז החליפו את צבע הכומתה
אתם מציינים חמש שנים, איפה הגדוד עומד?
"לא מדובר באירוע רגיל. הגדוד מצליח להביא לתוצאות מבצעיות מרהיבות ברחבי הגזרה. יחסית למסגרת כל כך צעירה - יש לו יכולת מיוחדת. אנחנו רואים איך הוא קורם עור וגידים בצורה משמעותית בכל יום שעובר. אתה מבין שלמרות הגיל הצעיר - נגמרה תקופת המבחן. העסק עובד".
בשביל סא"ל ברבי, קצין מעוטר שעשה את רוב תפקידיו המוקדמים ב-101 של הצנחנים ואף עוטר בצל"ש על פעילותו במלחמת לבנון השנייה, החיבור למורשת הוא כמעט הכרחי. אבל כשהוא נכנס לפקד על גדוד כל כך צעיר, "צריך להסתמך על דברים אחרים שאינם מורשת החטיבה", לטענתו.
אז על מה מסתמכים?
"את הדנ"א אנחנו עוד מקודדים בעצמנו", הוא מודה, "מנסים להסתמך על כמה וקטורים - קודם כל מורשת המקום. בחטיבת הבקעה יש מורשת מרשימה, לחמו פה לכל אורך מלחמות ישראל. כשאנחנו מסיירים בגשר עבדאללה - הוא פוצץ ע"י חטיבת הראל. אתה רואה את הגשר כמו שהוא, הגדוד עכשיו צועד בשבילי הלוחמים".
אבל עם זאת, דווקא העבודה היום היא זו שמייצרת את המורשת, המג"ד אומר ופותח ברשימה ארוכה של אירועים גזרתיים: "מעצרים של פעילי "חמאס", החרמות כספי טרור בשש ספרות לפחות, תפיסות אמל"ח וכלי נשק והברחות מהגדר. את המורשת שלנו אנחנו מייצרים בעצמנו דווקא באירועי היום-יום, כשהגדוד רואה שהגזרה שקטה כמו שהיא היום - הוא מבין כמה העבודה שלנו משמעותית. כשיש המון הצלחות מבצעיות - יש במה להתגאות".
רק משמם אפשר להבין את החיבור ההדוק של הגדוד לקרקע עליו הוא חולש. אבל מעבר לסמליות - יש כאן מחויבות אמיתית של הלוחמים והלוחמות. בספטמבר האחרון, כשברחו ששת האסירים מכלא גלבוע - כוחות רבים הוקפצו. "הגדוד בכלל היה ברגילה, מתגאה סא"ל ברבי, "אבל תוך 10 שעות כולם כבר היו בחזרה בחטיבה - מבינים שאין תחליף להיכרות שלנו בגזרה".
לביאי הבקעה אמונים על ההגנה של כל מרחב הגדר: ממרכז הבקעה ועד למצדה, וכן על הגנת היישובים ומניעת הטרור מיהודה ושומרון. בעשרות הישובים עליהם מגן הגדוד, מכירים את הלוחמות הלוחמים מצוין, ולא רק ממפגשים אקראיים על הצירים. פעילויות, אותן מגדיר המג"ד - חלק בלתי נפרד מהגדוד: "הם יפגשו אותן בהדלקת נרות חנוכה, במסיקי הזיתים השנתיים ובאירועים קהילתיים רבים".
מה הקשר בין מסיקי זיתים להקפצה על בריחת מחבלים?
"בעיצוב של הדנ"א של הגדוד - הוא מתחבר לכל דבר. הוא משימתי ומאוד רתום. לא סתם בחרנו את הסיסמה: 'זריז, גמיש, ואיתן'. דווקא כי אנחנו יודעים לעבור ממצב למצב, גם אם זה אומר שאחרי מבצע מעצרים, הלוחמות והלוחמים ישבו למפגש עם תלמידי גדנ"עות שאנחנו מארחים".
בסמוך ליום הקמת הגדוד, מצוין גם יום האישה. ביחידה מתגאים באחוזי הלוחמות הגבוהים שמשרתות היום: יותר מ-60%. חמש שנים בדיוק אחרי הגיוס הראשון, מג"ד לביאי הבקעה מבקש לקבוע: "אין משימה לא ראויה לגדוד, את הימים האלה עברנו מזמן. הלוחמות והלוחמים נכנסות למעצרים בכל לילה, בעוד כמה שעות הם יפתחו במבצע רחב היקף על מספר יעדים במקביל בכפר מאוד אלים בסביבה, תחת מטר של בקבוקי תבערה ואבנים".
לסיום, הוא מבקש למסור לחיילים ולחיילות מסר אישי: "הם חלק ממשהו גדול מאוד. בלעדיהם אין זכות קיום לגדוד. כל אחד ואחת מהם מרכיבים את הפסיפס העצום הזה לביטחון המדינה. אני מעריך את העשייה שלהם, ויודע שהיא לעיתים קשה מאוד. אני גאה להיות המפקד שלהם ושלהן".