איך מצילים חיים באתר הרס חשוך לחלוטין?

שעת ערב לא מאוד מאוחרת, תקופת שעון החורף בעיצומה וחושך מתחיל להתפשט מכל עבר באתר ההרס בו נמצאת חטיבת החילוץ. בין אם באחד מאתרי האימונים העצומים בזיקים, נעורים או חפץ חיים, ובין אם חלילה באירוע אמת של קריסת בניין - הלוחמים והלוחמות יסתכלו אל השמיים ויפנימו את גודל האתגר העומד בפניהם, בכל פעם מחדש.

"קודם כל, המשימה שעומדת בפני לוחמים שמגיעים לאתר הרס הייתה ותישאר תמיד אותה משימה - להגיע לכל מי שנמצא מתחת להריסות ולהוציא אותו חי", פותח בנחרצות סגן מפקד גדוד רם בחטיבה, רס"ן אסף דילר, "כשהסיטואציה הזו קורית בחושך, היא הופכת להיות הרבה יותר מורכבת, אתה מאבד את המימד הסביבתי כולו, מתקשה להבין איפה אתה נמצא ואיפה נמצאו החדרים ההרוסים בבניין אליהם אתה צריך להגיע".

צורת המבנים בחושך משתנה והופכת לחסרת גבולות ברורים, השטח כולו נראה כמו מרבד שחור עצום שבקפליו ובליטותיו צריכים לוחמי החטיבה להתחיל ולנבור על מנת למצוא את הלכודים שנעלמים גם הם בתוך האפלולית. לזר זו נשמעת כמו משימה בלתי אפשרית, אך בחטיבה הכתומה הצטיידו כבר מזמן בשלל אמצעים שיסייעו ללוחמים לשבור את המחסום העומד בפניהם.

"כל לוחם בחטיבה מחזיק, מעבר לנשק ולציוד הלוחם שלו, את ציוד החילוץ", מפרט הסמג"ד, "הקסדה, האמצעי המרכזי בו מחויבים הלוחמים להצטייד לפני כל עליה לאתר הרס, מצוידת בפנס קל וקטן בעל אלומת אור חזקה, המאפשרת ללוחם תאורה מספקת בסביבה האישית שלו, בעיקר בחללים קטנים או צפופים".

לאחר שהלוחמים עולים על האתר, עליהם להתחיל בפעולת איתור הלכודים, ששודרגה באמצעים מותאמים לחילוץ בלילה. "יש ברשותנו מצלמות חיפוש שמאפשרות הגעה מתחת להריסות עד ללכוד, ומצוידות ברמקול ופנס, וכך אנו יכולים לראות את הסביבה שהוא נמצא בה ולהבין באופן ראשוני את מצבו", מוסיף רס"ן דילר, "בנוסף, אמצעי איתור נלווים יכולים לאתר תנועה מתחת לאדמה, וכך להבין את מיקומו של האדם מבלי לראות אותו".

"בפעולת החילוץ עצמה, הלוחמים צריכים לחלוש על שטחים גדולים ולהשתמש בכלים כבדים, והתאורה האישית שברשותם לא תמיד מספיקה", הוא מוסיף, "לכן, אנחנו לוקחים איתנו לפני הגעה לחילוץ לילי, ערכות תאורה שמאירות מרחבים בגודל מטרים רבועים רבים ומאפשרת תמונה ברורה של שטח רחב יותר".

גם בהכשרות הלוחמים נכנסים אלמנטים שאמורים להקל עליהם במצב המאתגר. "לוחמים מסוימים מוכשרים להפעלת רחפן שיכול לזהות גם ביום וגם בלילה את מרחב ההרס, וחלקם אף מצלמים בתלת מימד על מנת לצייר תמונה מוחשית יותר", מסביר רס"ן דילר, "בנוסף - שיטת המנהור הנלמדת באימון המתקדם, שמאפשרת ללוחמים ליצור חללים רחבים ויציבים יותר מתחת להריסות וכך לנוע בהם בבטיחות ובחופשיות, ושיטת הטג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) שמתרגלת אותם בתנועה רתומה לחבלים בגובה, מאפשרות גם הן תנועה בטוחה גם במרחבים האפלים ביותר".

כשהאתר גדול באמת, ומצריך פעולות רבות שצריכות לקרות במקביל, וטכניקות חילוץ שונות במיקומים שונים בתוך, מתחת ומעל האתר - מוציאים הלוחמים את "התותחים הכבדים". "יש ברשותנו גנרטורים שמסוגלים להאיר עד חצי מגרש כדורגל", צוחק הסמג"ד, "ברגע שאנחנו מגיעים לאירוע חשוך בסדר גודל נרחב יותר, תוך דקות ספורות תראו פנסי ענק עולים לגובה של כמה מטרים, וברגע שהם נדלקים יש תאורה שמאפשרת עבודה כמעט כמו באור יום".

"אתר חילוץ לילי הוא ממלכת אי ודאות, ולא מספיקים אמצעי תאורה ואיתור כדי לפזר את הערפל שמכסה אותו", הוא מדגיש, "לוחמים ולוחמות רבים מכל גדוד מתורגלים בהשגת מידע על האתר והאירוע שהתרחש בו מהאוכלוסיה, ואנחנו דואגים לצרף מהנדסים לצוותי החילוץ על מנת שיתנו להם מידע לגבי איך נראה הבניין לפני ההרס, מה שמקל עליהם להבין את מיקום הלכודים ואת נקודות הקריסה".

"ברשותנו כל האמצעים שיכולים לגרש את החושך בכל מצב חירום", מסכם הסמג"ד ומברך, "בשם חטיבת החילוץ וההדרכה אני מאחל לעם ישראל כולו חג שמח, מואר, ובטוח".