מה עשו לוחמי חטיבת החילוץ במגרש כדורגל בזמן שכולכם ישנתם? צפו

דמיינו לרגע מגרש כדורגל. מה אתם רואים? סביר להניח שהתמונות הראשונות שרצות לכם כרגע בראש הן של אלפי אוהדים, דשא ירוק וקולות עידוד מהיציע. מזה חודשיים שכלל האצטדיונים בארץ נותרו ריקים בשל התפשטות הקורונה, אך בשבוע שעבר לכמה שעות - זה כבר לא היה כל כך נכון.

אומנם האוהדים לא מילאו את הכיסאות, אבל כן עלו אנשים למגרש, עם מדים וציוד מתאים, רק שהפעם היה מדובר בלוחמי חטיבת החילוץ וההדרכה. הם הגיעו כדי לפנות, לנטרל ולטהר את האצטדיון, לאחר ש"נפגע" על ידי רקטה בלתי קונבנציונאלית מסוכנת.

הסיבה שהידיעה הזו לא פורסמה בכל ערוצי החדשות, היא בגלל שהתרחיש פיקטיבי לחלוטין. למעשה, הוא התקיים כחלק מתרגיל אב"ך (אטומי, ביולוגי, כימי) ייחודי, בו חטיבת החילוץ החליטה לנצל את העובדה שמקומות הבילוי סגורים בשל התפשטות הנגיף, כדי להתאמן ולשפר את יכולותיה במתווה האזרחי.

"הלוחמים שלנו מדמים אירועי טרור, ונפילות של רקטות עם חומרים לא קונבנציונליים", מספר מפקד התרגיל ורמ"ד הכשרות אב"ך, סא"ל שי גלייכמן, ומציג את התרחישים השונים: "הוצבו בפניהם מטענים מלאים בחומרים מסוכנים ב'ביג פאשן' באשדוד, בית ספר נפגע מטיל והיה פיגוע במרינה".

התרגיל נערך כחלק מהכשרת קורס המ"כים והשלמת הקצונה בחטיבה. "ניסינו ליצור עבורם מגוון אירועי קיצון כדי באמת לדחוף את היכולות שלהם לקצה - גם בפן הפיקודי, וגם בהתמודדות עם סיטואציות כאלו", מרחיב סא"ל גלייכמן.

אך נשאלת השאלה - למה לוחמים בשנת 2020 צריכים לדעת להתמודד עם תרחיש שכזה מלכתחילה? לדברי סא"ל גלייכמן, עולם האב"ך ממש לא נעלם, אלא רק משתנה, ולמרות שכיום התרחישים האלו אולי נראים רחוקים מאיתנו, היו זמנים שלא כך היה המצב, ועלינו כצבא להיות מוכנים תמיד.

"פעם היו לנו פלוגות שמתמחות באירועים כאלו, והתאמנו לתרחישים שמערבים טילי סקאד, וכעת התמונה נראית אחרת", הוא מסביר, "החומרים השתנו, כמו גם האיום. זה דרש מאיתנו להתאים את עצמנו ולהתכונן למצב בו הוא ישתנה שוב. זה לא מוקד ההתעסקות הבלעדי שלנו, אבל תפעול האמצעים - הוא חלק בלתי נפרד מההתנהלות הבסיסית שכל לוחם חייב לדעת".

ואכן, לאורך התרגיל כולו הלוחמים נבחנו מקרוב על הפרטים הקטנים, על הבחירות שעשו בשטח ועל שימוש נכון בעזרים המקצועיים שלרשותם. "היה צוות של מדריכות אב"ך מיומנות ומנוסות שחנך ובחן את האנשים על דיוק, וצוות חדש של מדריכות שתרגל בעצמו".

"מהרגע שמגיעים למקום יש כמה דברים שצריך לעשות", מפשט את התהליך סא"ל גלייכמן, "תחילה יש לבצע גילוי וזיהוי בעזרת מכשיר שמציבים במוקד ההתפשטות, שיודע לאבחן את סוג החומר שמאפשר לכוחות לבחור בדרך המתאימה להתמודד איתו".

לאחר הזיהוי, נלקחת דגימה מהחומר עצמו, שנשלחת לבדיקה לצורך מחקר מעמיק יותר. השלבים לאחר מכן כוללים פעולות סימון וכמובן - טיהור החלל הנגוע.

"ההתעסקות עם חומרים כאלה יכולה להיות מסוכנת מאוד ולכן גם דורשת מיגון רציני", מחדד רמ"ד אב"ך, "ממש לא מדובר בחליפות הלבנות שרואים בסרטים, אלא בציוד מלחמה לכל דבר - חליפות מגן גדולות ומסכה עם מפוח שמזרים אוויר במסננים. חלק מהתרגול זה גם לדעת לעבוד עם כל הציוד הזה עליך".

"מדובר בתרגיל הגדול ביותר שביצענו מאז תחילת התפשטות הנגיף", מציין רמ"ד אב"כ, "הוא בוצע במקצועיות ובאמת הצליח להעביר את החשיבות הרבה שיש לעולם האב"כ ולעזור ללוחמים ליישם את שלמדו בידיים". 

ככלל, מדור אב"כ מוביל בממוצע 300 הכשרות בשנה בכל רחבי הצבא וגם מחוץ לו. "אנחנו הארגון הרשמי של זה בארץ ויותר מ-24 אלף אנשים עוברים אצלנו בכל שנה. גם ארגוני החירום השונים, כמו מד"א, כב"א ומשטרת ישראל מגיעים לכאן כדי לעבור הכשרה בתחום".

אחרי שמתעסקים בשגרה בחומרים לא קונבנציונליים, התפשטות הקורונה לא הצליחה לתפוס המדור לא מוכן, ולאורך התקופה המאתגרת הם היו שם כדי להושיט יד (עם כפפה) כדי לעזור וללמד דבר או שניים על מיגון נכון.

"עזרנו לגופים רבים בצבא להתאים מחדש טכניקות ותרגולות בזמן המגפה", מתגאה סא"ל גלייכמן, "העברנו שיעורים לצוותי מלונות הקורונה ולגדודי סדיר ומילואים, וסייענו בבקרה. נכון שאנחנו רגילים למיגון קצת אחר, אבל שמחנו להגיע, לחלוק ידע ולהיות איפה שרק צריך".

כבר שבוע עבר מאז שהתרגיל הסתיים. הישראלים חוזרים בהדרגה לקניונים, ובקרוב גם שחקני הכדורגל ישובו לכר הדשא. אף אחד לא יוכל לנחש שזמן קצר לפני כן, המקומות האהובים עליהם שימשו למשהו כל כך אחר, וכנראה שזהו גם הייחוד בתרגילים מהסוג הזה - להגיע, להתאמן ולהמשיך למשימה הבאה. העיקר להיות מוכנים כשצריך באמת.