בלי ההולכים על 4 - הלוחם הזה לא היה מסיים מסלול

בין הלוחמים הנרגשים שעמדו על רחבת המסדרים בטקס קבלת כומתה במחנה זיקים בשבוע שעבר, היה גם חייל אחד, שכנראה התרגש קצת יותר. רב"ט זסים מוסלימזאדה ידע שהוא עושה היסטוריה - אישית עבורו, וגם עבור כל מי שיתגייס אחריו לפרויקט שהוא מחלוציו. 

עבור רב"ט מוסלימזאדה, הגיוס בכלל לא היה מובן מאליו. בעקבות קשיים כלכליים של משפחתו מרובת הילדים, הוא עבר מפנימייה לפנימייה לאורך ילדותו בבני ברק, והדרדר גם לשימוש בסמים. המוטיבציה שלו לגיוס הייתה נמוכה, עד שהגיע לפנימייה שהחזירה לו את הניצוץ לעיניים.

בגיל 16 הצטרף לכפר הנוער מנוף שסמוך לעכו, שם הציבו בפניו אולטימטום - להפסיק לעשן, אחרת לא יוכל לעבוד עם הכלבים בכלבייה הטיפולית שבפנימייה. "הפסקתי מיד", הוא משחזר, "העבודה איתם היא מה שהחזיק אותי. עוד מהבית הייתה לי אהבה לכלבים, היו לי המון חיות שהצלנו מהרחוב. אפשר להגיד שבזכות הכלבים קיבלתי הזדמנות להתחלה חדשה". 

בתחילת דרכו בכפר הנוער, היה רב"ט מוסלימזאדה משקיע כל יום בין שעה לשעתיים בטיפול בכלבים. "אחרי חודשיים שהייתי כל כולי בזה, כבר הייתי מבלה איתם 8 שעות ביום", הוא נזכר, "היו לילות שלא הייתי ישן כדי לשמור על הגורים שהרגע נולדו. כל שניה פנויה שהייתה לי הלכה אליהם".

הכלבייה הטיפולית מכשירה את חניכיה לעבודה עם כלבים ואילופם, ומלבדה יש גם פרויקט מיוחד, כזה שרק חניכים שמביעים נכונות, רצינות ויכולות מרשימות מגיעים אליו. "אנחנו מכשירים כלבים להיות כלבי חילוץ והצלה, שזה תפקיד מאוד מיוחד שבדרך כלל רק המאלפים זוכים למלא", מספר רב"ט מוסלימזאדה. "כשהם גדלים, הם עוברים לשרת בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, ועוזרים להציל חיים".

לכלבי החילוץ, כפי שהוא מסביר, יש חשיבות רבה - הם יכולים לעלות על אתר הרס לפני כולם, גם אם לצוותי החילוץ עוד אין אישור לכך. זה יכול להיות קריטי: "הם מריחים עד עומק של 10 מטרים ויכולים לסמן אם יש לכוד בין ההריסות. הם יותר מתוחכמים מכל מכשיר וציוד". 

כשהתגייס רב"ט מוסלימזאדה להיות לוחם בחטיבת החילוץ, אחרי שסיים שנת מכינה קדם צבאית וטירונות בחוות השומר, הוא סגר מעגל בבא"ח זיקים, כשפגש באימונים כמה חברים ותיקים. "מתוך 10 כלבים שהגיעו לחטיבה מהפרויקט, הכרתי שישה מהם מהפנימייה, הייתי חלק מההכשרה שלהם ומהתהליך שעברו עד שהגיעו לכאן", הוא מספר בהתרגשות.

"הם לא עובדים איתי אחרת, כי הם אוטונומיים - הם הורגלו לעבוד אותו דבר עם כל מי שעבר הכשרת מפעיל-כלים. אבל אני זוכר אותם ויודע מה האופי של כל אחד מהם - מי מהיר, מי צריך עוד כמה ליטופים לפני שמתחילים, מי הכי היפראקטיבי", הוא מפרט בחיוך. "זה נותן לי יתרון, כי אני ניגש אליהם בצורה שמתאימה להם".

באחד התרגילים שעשה במסגרת ההכשרה שלו, פגש  את אחד הכלבים מכפר הנוער, שבלעדיו - לא היה מגיע לחטיבה. "היה כלב אחד, שנולד הרבה יותר קטן משאר האחים שלו. קראנו לו 'גיבור', כדי לתת לו כוחות לפקוח עיניים ולהתחזק", הוא מספר.

"הוא באמת היה גיבור, גדל ונהיה כלב חזק. למרות זאת, לא ידעו אם הוא מתאים לפרויקט או לא. אני הייתי 'ראש בקיר', אמרתי - 'אתם לא צריכים להשקיע. אני אעשה הכול. גיבור יהיה בפרויקט'".

"עבדתי איתו ימים שלמים", הוא נזכר, "הייתי מסיים את העבודה הרגילה, אחרי שבע או שמונה שעות, ואז מתאמן איתו. יומיים לפני שעזבתי את הפנימייה המאלף הודיע לי שגיבור מצטרף לפרויקט, בזכות התהליך שהוא עבר איתי. כשעבדתי איתו בתרגיל בחטיבה, ראיתי איך הוא מיישם בשטח את כל מה שהתאמנו עליו. אין תחושה מטורפת כמו זו". 

בטקס, שהתקיים השבוע בבא"ח העורף בזיקים, וסיכם 7 חודשי הכשרה, זכה רב"ט מוסלימזאדה סוף סוף לכומתה הכתומה הנחשקת, ולחותמת הסופית להגשמת החלום שלו להיות לוחם, ולעבוד עם הכלבים. במעמד המרגש השתתפו אמו ואחותו, כמו גם נציגים מהפנימייה שהייתה לו לבית, ולא באו בידיים ריקות.

"הכלבה האישית שלי, בסטויקה, שגידלתי בלי קשר לפרויקט, הגיעה בהפתעה לטקס", הוא משתף. "היא ראתה אותי והתחילה לקפוץ, ואני הצטרפתי אליה. אני לא יכול להסביר את ההתרגשות. אחרי הצבא אני רוצה להקים כלבייה טיפולית משלי. העבודה עם הכלבים היא מה שעושה אותי הכי מאושר, וזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים".