איך 'ממבצעים' פלוגת צמ"ה חדשה ב-48 שעות?

בין עשרות כלי הנדסה מסיביים לאבק שהם מותירים מאחוריהם, התקבצו בשבוע שעבר במחנה זיקים עשרות מילואימניקים ל-48 שעות.  לא היה זה עוד אימון שגרתי, אלא אימון ההקמה של פלוגה ד' - שחותם את ההכשרה המבצעית החדשה של מפעילי הצמ"ה, במסגרת גדודי המחוזות בפיקוד העורף. 

יחד עם לוחמי ולוחמות חטיבת החילוץ, הם מדמים במשך יומיים תרחישים מורכבים שיבחנו את יכולותיהם ויכינו אותם להצטרפות לכוח מתמרן. לפניהם סדרת תרגילים שבודקים את כישוריהם ההנדסיים, כמו פתיחת ציר, בניית מגנן, הקמת מנחת מסוקים מאולתר וגם תוספת שמאפיינת את הכומתה הכתומה - הצלת לכודים מבניין שנפגע מטיל ונפל על יושביו. 

אל מול ההריסות, אני פוגש את סרן (במיל') א', מפקד הפלוגה החדשה, שממהר להסביר לי מה אני רואה: "אנחנו רגילים להתנהל בצורה חדה ומהירה עם הכלים, אבל במשימה הזאת - אנחנו פועלים בעדינות יתר. מתחת לכל חלק במבנה עלולים להיות 'בני אדם', וכל תנועה של הבאגר מתבצעת רק בהכוונת לוחם מחלץ. כל תזוזה חייבת להיות כירורגית".

פלוגה ד', המורכבת מיוצאי מחוז דן, היא אחת מכמה שהוקמו במהלך השנה האחרונה. זאת, תהפוך למבצעית רק לאחר שיצלחו את האימון שלפנינו. מטרתה היא לאחד בין מפעילי הצמ"ה השונים תחת הפיקוד, ולהפוך אותם לכוח שיכול לפעול ביחד, אך גם לחבור לגדודים קרביים מחוץ לו בהתאם לצורך. 

"עד לפני זמן קצר, בכל גדוד מילואים בחמשת המחוזות היו כמה מפעילי צמ"ה שפעלו לרוב בנפרד, והקשר שלהם לפלוגה הנדסית ייעודית היה רופף עד לא קיים", הוא מפשט, "המלחמה שינתה את את סדר החלוקה שלנו. המסקנות היו ברורות - צריך כוחות ייעודיים, מאומנים, שיודעים לשלב זרועות בחזית ובעורף לפי תמונת המצב".

היתרון בפלוגות החדשות הוא בהיתוך העולמות: מיכולות הנדסיות קלאסיות - כמו הריסת מבנים, סלילת צירים והקמת מגננים, לעולם העורף, שבו פועלים בצמוד עם מחלצים בתרחישי חירום אזרחיים. כך נוצרת יחידה שיודעת להגיע במהירות ולהתאים את עצמה למגוון אפשרויות. 

בשלב די מוקדם היה על המפעילים לדמות בניית ציר חדש במהלך תמרון בשטח אויב. "הרי אם ירדה הנחיה לבנות דרך חלופית עבור הכוחות - חייבים לסלול אותה במהירות ובבטיחות", מבהיר המפקד בזמן שאנחנו מתקרבים לכלים, "מדובר גם בהגנות שאנחנו יוצרים מסביב לתוואי, כמו בניית חומות, מכשולים ואלמנטים נוספים שנועדו לאפשר תנועה ומעבר בטוחים יותר".

עם השלמת המשימה הזו, עבר הפוקוס לפעולה הנדסית בסמוך לכוח מתמרן - בין היתר באמצעות בניית מגננים.  "חלקנו השתתפנו בסבבים ברצועה, וחברנו לגדודים שונים: שריון, תותחנים וחי"ר. שם, הצלחנו להבין היטב את המטרה שלנו בשטח - לספק לחיילים שכבת מגן נוספת ותחושה שיש להם עוד גב, גם מאיתנו". 

מכאן, למה שנראה כרגע השיא, לפחות בעיניי. תוך זמן קצר, היה על פלוגה ד' להוכיח את יכולתה באמצעות הקמת מנחת מסוקים מאולתר בשטח המדמה זירת לחימה פעילה. "מסקנה נוספת מהתמרון הייתה שאי אפשר להסתמך על המנחתים הקיימים, ויש צורך בנוספים, קרובים יותר לכוחות", מפרט סרן (במיל') א', "לכן תירגלנו הקמת מנחת כזה בזירת הרס מלאת מכשולים - כדי לזרז פינוי נפגעים או להכניס ציוד כמה שיותר מהר".

"בסוף", מדגיש המ"פ, "כולנו מבינים את המטרה שלנו, והאימון הזה הפך אותנו לפלוגה אחת שמוכנה לחבור לאיפה שיצטרכו אותנו. מהיום, אנחנו כוח מאוחד, שפועל במטרה לתת מענה הנדסי בפיקוד, וגם מחוצה לו".