המפקד שחזר לזירת הקרב הקשה - עם חייליו החדשים

כשאנחנו פוסעים ברחבי מחנה זיקים, לאף אחד מימיני ומשמאלי לא זר שכאן התרחש קרב על הבית. לקבוצה של עשרות קצינים חדשים, שסיימו את הקורס תוך כדי המלחמה, אין הרבה חדש תחת השמש.

הם שמעו אינספור מור"קים מהשנה וחצי האחרונות וצפו בהרצאות שונות של לוחמים שחזרו מהחזית. אבל, מה ששונה הפעם, זה שהם לא הולכים להקשיב לאדם חדש - הם ישמעו את הסיפור של המפקד שלהם, ממקור ראשון.

סא"ל ע', היום סגן מפקד מחוז דן בפיקוד העורף, פיקד ב-7 באוקטובר על מגמת ההכשרה של חטיבת החילוץ - וכל טירוני הבא"ח עברו תחתיו. יחד עם פקודיו הנוכחיים, הוא החליט לחזור לזירת הקרב הקשה ביותר שחווה, ולשוחח איתם על אחריות ברגע משבר.

"במוצאי השבת ההיא, הייתי אמור להמריא למשלחת צבאית בארצות הברית", הוא מספר, "אבל, כשהתעוררתי מהאזעקות בבית שלי בדרום, והטלפון צלצל מוקדם, הבנתי שמכאן אני יוצא רק לבסיס".

"ב-06:32 בבוקר, רס"ן אדיר עבודי ז"ל, המ"פ, מתקשר אליי. הוא מציף דיווחים ששמע על נפילות טילים, עדיין לא לגמרי ברור לי מה קורה", הוא מתאר. "ואז, הוא קיבל החלטה להעביר את המפקדים לעמדות השמירה, ואת הטירונים לקפל למרחבים מוגנים, מתוך הבנה שיכול להיות מצב בו תגיע חוליית מחבלים בהסוואת מסך העשן של הרקטות".

תוך כדי הסיור, הוא מלווה אותנו לנקודות בהם המפקדי הפלוגה נלחמו: "אני יוצא לזיקים במהירות. תוך כדי, שמתי לב לשתי בעיות. הראשונה, דרך הגישה לאזור חסומה, והאחרת, הנשק האישי שלי לא עליי וכבר מופקד בגלל המשלחת", סא"ל ע' מסביר, "הסתובבתי ועליתי לבסיס הפיקוד ברמלה להצטייד בנשק, כך שהגעתי מכביש אחר, וגם אספתי מ"מ נוספת לנסיעה". 

ברגעים ההם, שני המפקדים מנסים יחד לתפעל את הכאוס שקורה בבסיס ההכשרות מהדרך. דרך שיחות טלפון שהוא מקבל מהמפקדים - חלקיות, מבוהלות וטכניות, הוא מתחיל להבין לעבר מה הוא נוסע. "זה אירוע שמתפתח במהירות - והרגשתי שאני חייב כבר להיות שם", הוא מתוודה.

כשהוא הגיע, הקרב היה עוד בעיצומו. אבל את המחנה ששירת בו לאורך שנים לפני, לא הצליח לזהות בפעם ההיא: רכבי אויב נטושים בכניסה וגדר פרוצה. בשלב הראשון, הוא חובר לסגל בשטח, שחלקם הגיעו בבוקר כמוהו כששמעו על המצב, ויחד הם מתחילים לבצע סריקות אחר מחבלים - כשהוא כבר מודע לכך שכמה מהמפקדים והחיילים שתחתיו נפלו בקרב.

אלו שמות שבעה מלוחמי החטיבה שנפלו:

• רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל, מפקד הפלוגה.
• סרן אור מוזס ז"ל, סגנית מפקד הפלוגה.
• סגן אדר בן סימון ז"ל, מפקדת מחלקה בחטיבה.
• סגן ינאי קמינקא ז"ל, מפקד מחלקה בחטיבה.
• סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, מפקדת כיתת טירונים.
• סמ"ר עומרי ניב פיירשטין, לוחם בחטיבה.
• רב"ט נריה אהרון נגארי, לוחם בהכשרה בחטיבה.

בנקודה הזו, הסיור מקבל תפנית. סא"ל ע' מוביל אותנו אל המרחבים המוגנים בהם שהו רוב הטירונים. שם, עמדו פקודיו, עם נשק חי - וניהלו קרב בלימה. השיח דווקא כאן, במקום הזה, איננו סמלי בלבד, הוא ממוקד ומלא בסימני דרך.

"פה התקבלה ההחלטה הראשונה, ושם הם התחבאו. במקום הזה שהה כוח עוין, וכאן בלמו אותו", הוא מספר. הקצינים הצעירים מקשיבים, עוצרים, שואלים. ואחד מהם אומר בשקט: "לאט לאט אני מתחיל להבין מה קרה פה".

לאחר השבת ההיא, הוא נשאר בפיקוד על הגנתו של הבסיס, כשנמשכו נסיונות חדירת מחבלים אליו. במקביל, הוא לוקח על עצמו את הפיקוד הזמני על פלוגת תבור, שספגה את האבידות באותו היום. "הייתי צריך להיות שם בשביל הטירונים, בשביל המפקדים שלי - לא הייתה שאלה לרגע".

ולכן, אולי, החזרה הנוכחית לזיקים - כשלצידו דור חדש של קצינים, מקבלת משמעות אחרת. זו לא רק סגירת מעגל רגשית, אלא שיעור לחיים. "אני לא בא לספר להם סיפור אישי. חשוב שהם יבינו מה זה להיות מפקד כשאתה מרגיש חסר אונים. כשאתה אחראי - גם בלי לדעת הכול".

הסיור הזה, עבור סא"ל ע', הוא לא רק תזכורת למה שהיה - אלא מבט קדימה. "בסוף הם קצינים אצלנו בפיקוד, אני לא מקווה בשום צורה שיחוו דבר דומה לזה, אבל, חשוב שנדבר על סיטואציות קצה. שיחשבו עם עצמם איך ניגשים לכל אירוע, גם אם אני לא מלווה אותם".