סיירת 'אלון' בתרגיל חילוץ ראשון מסוגו - בתוך מנהרות עיר דוד

בסוף ימי בית שני, הסתתרו בתעלות עיר דוד, שנבנו בכלל לניקוז מי גשמים, אלפי מורדים יהודים מפני הלגיון הרומי. 2,000 שנה לאחר מכן - מהוות מנהרות העיר העתיקה הצרות סביבה לא צפויה לאימון עשרות לוחמי ולוחמות סיירת 'אלון', שהוקפצו מרמלה לירושלים ופתחו בתרגיל ה'היסטורי'.

רק לא מזמן ציינה הסיירת של חטיבת החילוץ את יום הולדתה החמישי, לאחר שהשתתפה בלא מעט משימות קריטיות מאז הקמתה ב-2020. היא מורכבת ממספר זהה של לוחמות ולוחמים, ונועדה לתת מענה מהיר שאין כדוגמתו בתוך המדינה ומחוצה לה, לעיתים עוד הרבה לפני שכוחות אחרים מגיעים לזירה. 

כדי לעמוד באתגר, עוברים אנשיה הכשרה של שנה הכוללת טירונות, אימון מתקדם, והכשרה תוך יחידתית - בסופה הם מגיעים לרמת החילוץ הגבוהה ביותר (09).

כרגע מונה הסיירת 2 צוותים, אחד סדיר שכבר פועל, והשני בשלבים האחרונים להכשרתו. "התרגיל ברביעי האחרון היה חלק משבוע הנדסה ומינהור", מציינת סמל א', מדריכת חילוץ, "האימון במנהרות הכותל חתם שבוע תרגילים שלם - והחלטנו לסיים בתוואי מורכב ובהחלט לא שגרתי לניוד". 

וכך היה. 5 דקות בודדות מרגע ההקפצה, עלו צוותי 'אלון' על ציוד והתייצבו ליד כלי הרכב. הם יצאו לדרך, ותוך כדי נסיעה גילו כי 'בעקבות רעידת אדמה, 3 ארכיאולוגים נלכדו מתחת להריסות בעיר העתיקה'. 

"כשהגענו למקום, כל צוות תפס פיקוד על מנהרה אחרת", מתאר מפקד הסיירת, סגן ב' את התרחיש שניצב בפניהם, "הראשונה הייתה תעלת מסתור מתקופת בית שני שאורכה כ-700 מטר, והשנייה - נקבת שילוח שאורכה 500 מטרים, שטופה כולה במים בגובה 50 ס"מ".

לפני הכניסה, דווח ללוחמים כי מפולת אבנים חוסמת את דרכם ללכודים. כאן נכנסו לתמונה כלים שנועדו להתמודד עם אתרי הרס, ובתוכם גם כאלו המותאמים לתוואי השטח הקטן והמיוחד אליו הוזעקו. במהרה, הגיחו הכוחות עם אתי חפירה ואלונקות מסוג 'סקייד'. "בניגוד לאלונקת ברזל רגילה", מסבירה סמל א', "ה'סקייד' עשוייה מפלסטיק וגמישה בהרבה. היא מאפשרת להתנייד עם המחולץ שפינינו בתוך מעברים צרים ומפותלים".

המחלצים נכנסו פנימה, מצטופפים במנהרות החשוכות, כשמטרה אחת לנגד עיניהם - לפנות את הלכודים בצורה המהירה והבטוחה ביותר. "המנהרות אף הגיעו לרוחב של כ-25 סנטימטרים בלבד. בדוחק הזה נדרש מהם לסחוב את האלונקות עליהן שוכב הפצוע בשיטת 'כרטיס אשראי' - בהטיה לצד על מנת שיוכלו בכלל לעבור". כדי שתוכלו לדמיין את הרוחב: בחלקים נרחבים מהדרך, הוא היה כמו המרחק מקצה האצבעות שלכם למרפק.

אך הצפיפות לא הייתה האתגר היחיד בתרגיל. במנהרה המוצפת, הלוחמות הלוחמים לא יכלו להניח את האלונקה על הקרקע לרגע - גם לא כשהתקרה הייתה נמוכה או במעלה מדרגות. "הפצוע חייב להישאר תמיד מעל קו המים, שלא יירטב, ייפגע, או יאבד מחום גופו", מפרטת סמל א', "בנוסף, לא הייתה להם אפשרות להחליף ביניהם מקומות. אותו הזוג נשא את האלונקה מקדימה ומאחור לאורך כל הדרך". 

במנהרה היבשה, אותרה הלכודה הראשונה בתוך 20 דקות, ממש בקצה המסלול. את הלכוד השני, מצאו מעבר ל'גבולות הגזרה' שהוגדרו להם, באתר ארכיאולוגי שעדיין בחפירות ואינו נגיש למבקרים מהשורה. "בתעלה הרטובה זוהתה הלכודה השלישית והאחרונה",  משחזר מפקד הסיירת, "החובשים מיד העניקו לשלושתם טיפול רפואי ראשוני, ולאחר מכן העלו את הפצועים על אלונקות והחלו בצעידה החוצה".

בין אם מדובר בחילוץ מעבר לקו אויב, בגובה או מתחת לקרקע, מחלצי ומחלצות 'אלון' הוכשרו לכך היטב במשך שנה שלמה. "בסוף, אירועי הרס יכולים לקרות וקורים בכל מקום וזמן. טילים, רעידות אדמה ואפילו אירועי מזג אוויר לא מבחינים בין תוואי נוח לבין אחד מורכב", מדגיש סגן ב'. אך גם בתעלות בנות 2,000 שנה, הוכיחה סיירת חטיבת החילוץ שהיא מסוגלת להיכנס לכל מקום - ובעיקר גם לצאת ממנו.