"ראיתי בעיניי את רוח היחידה במלוא עוצמתה - נחישות, אחריות ותרבות של עשייה בלי לחשוב פעמיים"

בבוקר 7 באוקטובר לא חיכיתי לפקודה. מהרגע הראשון היה לי ברור שאנחנו חייבים להיות שם, לחתור למגע, להציל חיים, לפעול.

אחרי פינוי פצועים והתקלות באזור זיקים, החלטתי להקפיץ את היחידה כולה - סדיר ומילואים. הבסיס שלנו עלה באש מרקטה שנפלה בו. רכבים, מכולות עם ציוד חיוני נשרפו כליל. על אף הכל יצאנו מיד לשטח, חילצנו משפחות מהיישובים, שורדי נובה ולוחמי צה"ל מהמוצבים תחת אש, חיסלנו מחבלים ופעלנו בשיתוף פעולה עם עשרות יחידות מזיקים ועד כרם שלום.

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

ראיתי בעיניי רוע שלא יתואר במילים ואת הרוח של היחידה במלוא עוצמתה. נחישות, אחריות ותרבות של עשייה בלי לחשוב פעמיים. 

במהלך הלחימה היו רגעים רבים של גאווה והתרגשות, אבל שניים מהם נחרטו בי עמוק במיוחד. הראשון היה הפשיטה על בית החולים שיפאא' בעזה, זו הייתה פעולה מורכבת  שביצענו על כלי האיתן לצד יחידות נוספות תחת תנאים קשים, ואפשר לומר שזו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית ליחידה מבחינת עוצמה מבצעית ויוקרה מקצועית.

הרגע השני היה שונה באופיו, אבל נגע בי יותר מכל - מבצע לאיתור גופת אחד החטופים. במבצע מודיעיני מאומץ הצלחנו להגיע למקום קבורתו, זו הייתה תחושת שליחות עמוקה - אך כמו למצוא מחט בערימה של שחט. מצאנו דגימת DNA, אך גופתו נלקחה בשלב מוקדם יותר על ידי מחבלי החמאס הארורים, רק אז הבנתי באמת עד כמה גדולה חובתינו לכל אזרח או חייל שנפל ונחטף היא מוחלטת. לאחרונה שבה גופתו לקבורה בישראל. 

לאורך השנתיים האחרונות עמדנו, אני ואנשיי, מול אתגרים כבדים. התפקיד שלנו בשגרה הוא להכשיר נהגים ולאמן את מסגרות  הניוד המבצעי לכלל לוחמי צה"ל, אבל המלחמה הזו הפכה את כל התמונה: היה צורך דחוף במענה ניוד מבצעי לכל הגזרות, עזה, לבנון סוריה ואיו"ש על כל כלי אפשרי, האמרים, משאיות, איתנים ופראים (JLTV) ועם כל יחידה לוחמת אפשרית. מאות לוחמים בסדיר ובמילואים נדרשו לתפקד בו-זמנית בחזית ובהכשרות.

השאלה שעמדה מול עיניי הייתה איך מצליחים להעניק מענה כמעט בלעדי לשטח, ובו בזמן לשמור על רצף ההכשרות שצה"ל כל כך זקוק לו. בזכות האנשים האלה, אנשים בעלי מסירות ומקצועיות, הצלחנו לא רק לעמוד במשימה אלא להכפיל ואפילו לשלש את היקף ההכשרות לצד הפעילות המבצעית ולהקים הכשרות חדשות כגון, הדרג החשוך לגדס"מים (גדודי סיוע מנהלתיים) כדי לאפשר יותר בשדה הקרב.

היחידה עבדה סביב השעון, בלי לנוח ובלי להתלונן. תמיד בצד המאפשר, זה שמניע קדימה, לא זה שעוצר. עם הזמן למדתי המון על לוחמיי ובעיקר הבנתי שהאנשים שלי הם הנכס הגדול ביותר שיכול להיות. הם חדורי מטרה, מקצועיים ברמה שאין שנייה לה, לא מתלוננים גם כאשר התנאים קשים, כשכשירות הכלים נמוכה והציוד חסר. הם פשוט עושים, יום אחרי יום, במסירות מוחלטת ובאמונה בצדקת הדרך.

אחרי שנתיים וחודשיים של לחימה, חשוב לציין את ההצלחות שלנו כחיילים בשדה הקרב. להדגיש את חוזקת הרוח של העם שלנו, של המשפחות השכולות ושל הפצועים. זהו גם הניצחון של היחידה שלי, של כל מי שלחם, נפצע, תרם, נייד, תמרן, סחב פצועים. ובראש ובראשונה - של חברינו שנפלו, הם חלק מאיתנו, מלווים אותי בכל יום ובכל החלטה שאני מקבל.

העתיד דורש מאיתנו המון ולפיו נפעל, נערך למלחמה הבאה!

רוחנו חזקה כתמיד. זוהי רוח של התמדה, אחריות, ענווה ודוגמה אישית. זו הרוח שתמשיך להניע אותנו קדימה - בשטח, בהכשרות, ובמלחמה לכשנדרש. כי יחידה כזו לא נמדדת רק על פי הפלטפורמות שהיא מפעילה, אלא לפי הערכים של האנשים שמפעילים אותם.

סא"ל א', מפקד הבלנ"מ (ניוד 444)

לכל הטורים האישיים של המפקדים.