לוחמי הנח"ל בתרגיל "ראש בראש" הראשון מסוגו אי פעם

"תשמרו על השקט ותהיו דרוכים", לוחש מ"פ פלוגת החוד בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, בזמן שהיישר מתוך השיחים, מזדחלת החוצה בדממה שורת לוחמים ומסתדרת סביב מפה מקושקשת שהונחה על אחד הסלעים באזור.

עיניהם, שבצבצו מבעד לקסדות שעל ראשם, חדורות וממוקדות באותה פיסת נייר שמכילה על גביה את עשרות הקילומטרים הרבועים של הר מירון עליו הם נמצאים. אצבעו המורה של המ"פ מטיילת בין נקודות אסטרטגיות על גבי אותה מפה, ומתארת בדיוק מופתי את הצעד הבא שלהם בדרך לכבישת היעד שהוגדר להם עוד בתחילת התרגיל: מציאת ה- 10א' (רנגלר) של האויב, והשמדת מכלול המבצעים שלו. 

בזווית העין חולפת טיולית של חטיבת גולני ועושה את דרכה לכיוונינו. סמ"ר יהונתן קאשי, אחד מהלוחמים בגדוד 50, רץ לכיוונה, משתהה מספר רגעים, ואז חוזר ומבקש מחברי הפלוגה שלו לכסות את נעלי החי"ר האדומות שלהם בבוץ. "הטיולית הזו תיקח אותנו ממש עד לאויב", הוא אומר בחיוך, "ומהי הסוואה טובה יותר מאשר המחשבה שאנחנו בכלל לוחמי גולני?".

במשפט הבודד הזה הצליח אותו לוחם לתמצת את מהות התרגיל כולו. למרות ההכנה שנמשכה ימים ארוכים, ועל אף תכנון נוהל הקרב שהיה אמור ללוות אותם לאורך השבוע, היכולת לאלתר ולחשוב מהר בשטח היא זו שמשחקת בתפקיד הראשי הפעם.

אך מה שבאמת מבדיל את המשימה שלהם מאלו שכבר ביצעו בעבר, הוא דווקא ה"אויב" מולו מתמודדים. שהפעם לא מדמה את אחד מארגוני הטרור מולם ניצבים בשעת לחימה, אלא אחד שהוכשר לחשוב בדיוק כמותם, "בשר מבשרם" - הגדוד הסיורי של החטיבה (גדס"ר).

ואכן "תחבולת הטיולית" הניבה תוצאות. בזמן שלוחמי הגדס"ר היו עסוקים בתחזוק צירי התנועה שמובילים אליהם ובבניית אסטרטגיה, ירדו כוחות הפלחו"ד (גדוד 50) המוסווים מהטיולית, צעדו בין הכומתות החומות עוד מספר שניות ונעלמו בין העצים.

"צופה מן הצד עלול לפרש את זה כרמאות", מודה קצין האג"ם החטיבתי, רס"ן עידו בן-ענת, "אבל במלחמה, אי ודאות הוא מצב שגרתי. ברגע שלוקחים שני גדודים חזקים ומוכשרים ונותנים להם משימה אחת ויד חופשית - הם יעשו הכל, וישתמשו בכל כלי ובכל דרך שרק ימצאו כדי להשיג אותה".

עוד כשמח"ט החטיבה, אל"ם דן גולדפוס, נכנס לתפקידו, הוא הציב לו ליעד לבנות תרגיל טקטי, שונה בתכלית מהתרחישים המובנים והסטנדרטים שהם עושים בשגרה, שיצליח לדמות בצורה הטובה ביותר סיטואציה של מצב אמת. לכן, הוא בנה תרגיל דו צדדי, ששובר את המבנה הקלאסי של תרג"דים בצה"ל ודורש מגדוד, בפעם הראשונה בהחלט, להתמודד מול גדוד אחר מהחטיבה שלו. וכל זה מבלי לדמות אויב כלל.

את התשתית הפעם הוא מבסס על המשחק המוכר "דגליים", ובעזרת טוויסט טכנולוגי קטן שמרשת את זירת הפעילות - התרגיל הופך ל"תופסת לייזר" ("לייזר טאג"). כך שה"דגל", הוא השמדת רכב צבאי בו מסתתר "מכלול מבצעים" של הגדוד השני.

שני הלילות הראשונים התמקדו בהגנה בלבד, כך שהתקיפות היחידות שמותרות יתבצעו אך ורק בעת חדירת אויב לשטח המסומן. כל גדוד היה צריך להתפרש על שטחו, מרמת הלוחמים שבחזית, דרך הטנקים והמרגמות שבקו האחורי ועד לרוכ"ש ולרחפנים שבשמיים. בנוסף הלוחמים נדרשו להחליט היכן הם ממקמים את מכלול המבצעים שלהם, בידיעה שמותר להזיז אותו רק פעם אחת.

תוך שניות הפלס"ר (משתייך לגדס"ר) חוסם את הצירים הראשיים ומצליח לעצור אותו - סמג"ד גדוד 50 היה בפנים. הרוחות החלו להתלהט, ולאחר ההתקלות הזו, שגררה "פציעה" של עשרות לוחמים שנשלחו למרגלות ההר, גדוד 50 החליט להשתמש בקלף חד פעמי, ולהעביר את מכלול המבצעים שלו למקום אחר.

"עכשיו הכל השתנה", מסביר סגן מ"פ הפלס"ר שהוביל את התקיפה, "אבל אנחנו לא מתייאשים וחוזרים לחפש, בפעם הבאה שנמצא את המכלול - זו גם תהיה הפעם האחרונה".

הנשקים נדרכו באחת, כוח הגדס"ר שהסתתר יצא ממחבואו, ויחד עם מחלקת הטנקים שלו הוא כיתר את האזור. גדוד 50 לא ויתר, ופתח באש ממוקדת שגרמה לנזק רב לכוחות האויב, אך לא היה בכך די. ב-6:56, בזמן ניסיונם של לוחמי גדוד 50 להזיז את ה-10א' שלהם למקום מבטחים, מגע כף ידו של מ"פ הטנקים במכלול כבר בישר לנוכחים את מה שנשמע רגע לאחר מכן בקשר: "סוף תרנגול". סוף התרגיל, הגדס"ר ניצחו.

"הניצחון כאן הוא לא העיקר", מדגיש רס"ן בן-ענת, "התרגיל הזה נועד להכשיר אותנו לכמה שיותר תרחישים אפשריים ומסובכים, אחד מהם הוא הקו שאנחנו עומדים לתפוס בעזה בחודש הבא".

47 שעות חלפו מתחילת התרגיל, ושעת השין קרבה מתמיד. כל האוזניים מופנות לקשר, ממתינות לצמד מילים אחד שישנה הכל: "מותר לתקוף". בינתיים גדוד 50 חיזק את מעטפת ההגנה שלו סביב המיקום החדש של ה-10א' שברשותו, ושלח כוחות קדימה כדי לזהות את המטרה אצל הגדס"ר. אך מה שהם לא ידעו, הוא שכמה מטרים מהם, בתוך סבך שיחים צפוף באזור עין זיתים, מסתתרים כוחות הפלח"ן והפלס"ר (גדס"ר) שהצליחו לחמוק מתחת לאפם באישון לילה.

ב-6:35 קולות סטטיים חלושים בוקעים מן הקשר, וסמב"צ התרגיל עולה מול הכוחות: "מפלצת (מפקדה) למדבקה (50), כותל (מפקדה) לניצנים (גדס"ר), שלב ב' מאושר, מותר לתקוף". 

הנשקים נדרכו באחת, כוח הגדס"ר שהסתתר יצא ממחבואו, ויחד עם מחלקת הטנקים שלו הוא כיתר את האזור. גדוד 50 לא ויתר, ופתח באש ממוקדת שגרמה לנזק רב לכוחות האויב, אך לא היה בכך די. ב-6:56, בזמן ניסיונם של לוחמי גדוד 50 להזיז את ה-10א' שלהם למקום מבטחים, מגע כף ידו של מ"פ הטנקים במכלול כבר בישר לנוכחים את מה שנשמע רגע לאחר מכן בקשר: "סוף תרנגול". סוף התרגיל, הגדס"ר ניצחו.

"הניצחון כאן הוא לא העיקר", מדגיש רס"ן בן-ענת, "התרגיל הזה נועד להכשיר אותנו לכמה שיותר תרחישים אפשריים ומסובכים, אחד מהם הוא הקו שאנחנו עומדים לתפוס בעזה בחודש הבא".

לפי קצין האג"ם היכולות שהתרגיל הזה פיתח אצל הדרג הבכיר ואצל הלוחמים הם גם אלו שיידרשו מהם להפגין בדרום בעוד מספר שבועות. "בימי שישי בעזה על הגדר, מה יש לך? מ"מים ומ"כים בכל נקודה, חיילים במארבים וכולם צריכים להיות עצמאיים ועם יד על הדופק, ולדעת איך לסגור מעגלים - זה בדיוק מה שתרגלנו כאן".

"בסופו של דבר, במלחמה זה אף פעם לא 'גדוד מנצח' או 'גדוד מפסיד'", מסכם קצין האג"ם, "בשעת פקודה אנחנו נילחם זה לצד זה, ותרגילים כאלה, שדוחפים אותנו לעשות את המקסימום, מחזקים את הנשק החזק ביותר שיש לנו כחטיבה וכצבא - הלוחמים עצמם, והם הדבר החשוב באמת".