מאז שהיה קטן, סמל ראשון אמיר אברמזון העריץ את אחיו הגדול, אבינועם. למרות ש-12 שנים מפרידות בין השניים, הם היו קרובים מאוד ותמיד עזרו אחד לשני. אמיר העריץ את אחיו הגדול בין אם בבית הספר, בין החברים וכמובן בשירות הצבאי של אבינעם, שהיה חפ"ק מג"ד בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל.

מתוך ארבעת האחים במשפחה, אמיר ואבינעם היו קרובים במיוחד. "בתור ילד, הוא היה סמל עבורי, והחבר הכי טוב שלי", משתף סמ"ר אברמזון, "הוא תמיד היה אח טוב, בן אדם מדהים וחברותי, וחייל למופת".  

מעט לאחר שאבינעם השתחרר מחטיבת הנח"ל, הוא החל להרגיש כאבים מוזרים, שבמהרה התגלו כתסמינים של מחלת הסרטן. "בפעם הראשונה שהוא חלה, הייתי בכיתה ג' ולא ממש הבנתי מה יש לו", הוא נזכר, "אחרי הפוגה קצרה של המחלה, וכשהגעתי לכיתה ח', הוא חלה שוב, הפעם בצורה חמורה יותר, ולצערי נפטר". 

גם במלחמה נגד מחלת הסרטן וגם במסגרת שירותו הצבאי, אמיר יכול להעיד שאבינעם היה לוחם אמיתי. "ההשראה שהוא נתן לי בחייו, היא זו שהובילה אותי לכוון ולהגיע בדיוק לגדוד בו הוא שירת", מספר סמ"ר אברמזון, "מהרגע שהתגייסתי זו הייתה המטרה הכי חשובה שלי - להגיע לגדוד שלו ולהיות הלוחם הכי טוב שיש". 

היום, אמיר אכן משרת בגדוד 932 בחטיבת הנח"ל, בדיוק כמו אחיו, ומרגיש מחובר אליו יותר מתמיד. "מדהים לראות את השינוי הגדול שהגדוד עבר ב-12 השנים האחרונות לפי מה שאחי נהג לספר", הוא מוסיף, "אני חושב עליו כאן כל יום ומרגיש, בדרך מסוימת, כאילו הוא איתי". 

לאבינעם היה תיק גב שקיבל מהמחזור שלו בשירות. היום, אמיר משתמש בו גם, ובנוסף לבגדים ולשמיכות שהוא סוחב כל שבוע, כנראה שהוא מחזיק שם גם את כל הערכים שלמד מאחיו הגדול.

לכבוד יום העצמאות, קיבל אמיר תעודת הצטיינות מהמח"ט, אבל הוא לא מוריד רגל מהגז. "זה נותן לי תמריץ למה שיבוא עכשיו", הוא מסכם, "אני לא יכול שלא לתהות אם הוא היה שם איתי, כשקיבלתי מצטיין. מעניין מה הוא היה אומר. מה שבטוח, שהוא היה גאה בי מאוד".