מהסבא שהסתתר מהגרמנים - עד הנכד שמפקד בחטיבת הנח"ל

שמי שי שפרלינג, בן 21, מבנימינה. 

גדלתי והתחנכתי במועצה אזורית חוף הכרמל, עם אמי ענת מנהלת נפה במשרד הרווחה ואחותי שחר, קא״גית בבא״ח נח״ל. אחי הגדול דור חי בכרמיאל ואבי אייל גר במגידו יחד עם אשתו עינת ושלושת בנותיו - אחיותיי, לוטם יערה ואביב.

למדתי בבית הספר יסודי ״העומר״ ולאחר מכן בבית ספר תיכון ״משותף״ שנמצא במעגן מיכאל.
בכיתה י׳ לקחתי חלק במסע לפולין וטסתי יחד עם חבריי לשכבה, שם ראיתי את הזוועות והתלאות אותן עברו משפחתו של סבי והעם היהודי ככלל.

היה לי ברור שאתגייס לקרבי כי שם אוכל לתרום הכי הרבה מעצמי וזה המקום בו זקוקים לאנשים. כיום אני משרת בחטיבת הנח״ל כקצין לוחם, מפקד מחלקה.

סבא שלי, מרדכי (מרקו) רקנטי נולד ביוון בשנת 1939 בעיר וולוס - עיר נמל שנמצאת בדרך בין אתונה לסלוניקי, שתי ערים גדולות ביוון. עם פרוץ המלחמה ביוון ב1940 גוייס אביו - יהודה רקנטי ללחום ולהדוף את הפלישה של האיטלקים.

בשנת 1942 כשנכנסו הגרמנים ליוון לאחר שנחתם ההסכם, החלו בטיהורה מיהודים וקומוניסטים. בן דודו של סבי היה פרטיזן והצליח להנפיק לו ולהוריו תעודות זהות מזויפות בהן שמו של סבי במקום מרקו נקרא טקי, שם נוצרי. סבי היה בן 3 באותה שנה והוא ומשפחתו הסתתרו בכפרים שבהרים מסביב לוולוס.

הורי אמו של סבי לא הספיקו להכין תעודות זהות מזויפות ובאחת הפשיטות של הגרמנים נתבקשו לעלות על משאית, מאז לא ראה את סבא וסבתא ששון. אביו של סבי באחת מפשיטות הגרמנים עורר את חשדם, הוא התפנה לשירותים ומשם ברח דרך החלון וניצל. מאז משפחתו נדדה בהרים והייתה מקבלת התראות מהפרטיזנים על בואם של הגרמנים.

כיום הסיפור של סבא משפיע לי עליי בהבנה, בהבנה שצריך וחייבים לשרת במקום בו זקוקים לו ובו אתה הכי הכרחי, זו אחת הסיבות שיצאתי לקורס קצינים, בשביל להשפיע, לחנך ולתת מעצמי בשביל מדינה שכל כך הרבה נפשות חירפו נפשם שתקום. אני מרגיש שאני מייצג את דור ההמשך, דור התקומה והמחויבות למדינה היהודית היחידה בעולם.