נדב נהרג באסון המסוקים, עכשיו גלעד סוגר עוד מעגל משפחתי

סמ"ר נדב לישצנסקי נפל באסון המסוקים לפני 24 שנים. בשבוע שעבר קיבלו הוריו השכולים מנכדם, לוחם בנח"ל שהתגייס בעקבות דודו לחטיבה, את אות המערכה על לחימתו של נדב ברצועת הביטחון. שמענו מסמל גלעד סרי על סגירת המעגל המרגשת

06.07.21
בתיה ואן זיידן, מערכת אתר צה"ל

פברואר 97', חטיבת הנח"ל מתכוננת לעוד יציאה ללבנון - הפעם במסוקים, במקום השיירות הרגליות. הטיסה הייתה אמורה להסתיים בהבאת הלוחמים למוצבי דלעת ובופור, אבל עוד בשמי הארץ, מעל שאר יישוב, התנגשו שני מסוקי היסעור וצנחו ארצה. 

התאונה הנוראית הזו תהפוך לאחד האסונות הגדולים  במדינת ישראל - כשכל 73 הלוחמים לא הגיעו אל היעד, ולא שבו הביתה.

אחד מהם הוא נדב לישצנסקי ז"ל. לאחר כמעט שנתיים של שירות בנח"ל, שבעה חודשים מתוכם בלבנון, הוא נהרג באסון. נדב נקבר בבית הקברות הצבאי בבאר שבע והותיר אחריו הורים, אחים, אחיינים וחברים.

"מהרהר באלף ואחד נושאים. הסתכלתי סביבי ובהיסח הדעת ספרתי את מספר האנשים שנותרו מהצוות המקורי 'מרץ 95', ולתדהמתי גיליתי שנותרנו רק שבעה. מכאן ועד הזיכרון באנשים שהלכו לעולמם הדרך היתה קצרה, והגעתי למסקנה שאדם מלא בתוכו באנשים, זכרונות וחוויות, וכשנלקח ממנו אדם הוא נעשה ריק יותר מבפנים, וככל שהוא יותר ריק, כל מכה שנופלת עליו נשמעת חזקה יותר וההדים שהיא עושה גדולים יותר, אבל ככל שעובר הזמן, או יותר נכון ככל שהאדם מתמלא מחדש באנשים חדשים ובחוויות חדשות, הופך הרעש ונעשה עמום יותר ויותר עד שהוא נעלם. כל זה הוא הדבר שמכונה 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום', הקלות המרגיזה שבה אנו שוכחים דברים. אבל אני מניח שזה אופיו של האדם, וטוב שכך".

מתוך מכתב שכתב נדב מלבנון, חודשיים לפני נפילתו. אתר יזכור

האחיין שלו, סמל גלעד סרי, נולד חמש שנים לאחר מותו. הוא הכיר את נדב רק מהסיפורים הרבים - שמע על אותו הנער בעל חוש ההומור השנון והאהבה הגדולה למילים, ועל הלוחם שראה שליחות בשירות הקרבי "כי אם לא אני אז מי", ובעקבותיו גם בחר להתגייס לחטיבה הירוקה.

בשבוע שעבר, 24 שנים אחרי האסון, הגיע סמל סרי אל בית סבו וסבתו בשדי אברהם שבעוטף עזה, בשביל להעניק להם את אות המערכה של נדב על הלחימה ברצועת הביטחון. "זו סגירת מעגל גדולה בשבילנו", סיפרה סוזנה לישנסקי, אמא של נדב וסבתא של סמל סרי, "וזה מרגש במיוחד שהנכד שלנו העניק לנו את הסיכה".

"אחרי שנדב נפל, הפכו את החדר שלו לחדר הנצחה. הוא נשאר בדיוק כמו שהוא, ורק פריטי זיכרון שקשורים אליו נוספו. עכשיו נמצאת שם גם סיכת המערכה", אומר סמל סרי.

"אמא שלי אומרת לי שאני דומה לו ומזכיר אותו לפעמים", משתף סמל סרי, "נדב מלווה אותנו בכל מקום - באירועים, בחגים. גם חטיבת הנח"ל ממש תומכת בנו ומלווה את המשפחה. הענקת הסיכה הזו היא עוד סגירת מעגל קטנה כחלק מזה".