מצאנו את הלוחם הכי מהיר בסיירת
מאות לוחמים ומפקדים מסיירת הנח"ל הגיעו לנחל אלכסנדר והשתתפו במירוץ הסיירת השני בהיסטוריה. מי חצה ראשון את קו הסיום? ולמה בכלל צריך מירוץ? רצנו איתם, והצלחנו להשיג את מפקד הסיירת בשביל להביא את כל הפרטים
שש לפנות בוקר, השמש מתחילה לעלות ולצבוע בכתום את נחל אלכסנדר. למרגלותיו, קו זינוק עליו מתחממות נבחרות הריצה: שבעה נציגים ומפקד משש הפלוגות בסיירת נח"ל 934, כשלעיניהם מטרה אחת בלבד - הגביע.
מפקד הסיירת, סא"ל פז גדיה, מאחל בהצלחה, ובספירה לאחור מזניק את הלוחמים הנחושים לדרכם - הם רצים בסערה, לפניהם שבעה קילומטרים, והם רוצים לשבור את השיא מהמירוץ הקודם, וגם את השיא האישי שלהם.
תוך 30.57 דקות מגיע סמ"ר ליאור איוב, לוחם בפלוגת ספיר, וקוטף את המקום הראשון על הפודיום. אליו מצטרפים למקומות השני והשלישי גם סמל גבריאל שיקמן, לוחם בפלוגת ספיר, שהגיע תוך 31.30 דקות, ורב"ט אלחנן לוגר, לוחם בהכשרת סיירת נח״ל, שסיים את המסלול ב-32.01 דקות.
"לראות את הרעל בעיניים של המשתתפים, כשהם מסתערים קדימה, ולשמוע את קריאות העידוד מהצד, מהחברים וגם מהאזרחים במקום, מבחינתי זה שווה הכל", מודה סא"ל גדיה בהתרגשות.
"אנחנו בתקופה של אימון, לפני תרגיל חטיבתי ואליפות הכושר הקרבי הצה"לית - היה לנו חשוב להביא את המוכנות של הלוחמים לקצה, ולייצר 'אירוע שיא' שיאתגר אותם, ייתן להם את המורל ויעזור להם להגיע מוכנים לכל תרחיש שנפגוש, באימונים ובשטח".
זו הפעם השנייה שנערך המירוץ, והפעם הראשונה מאז הפיכת היחידה מגדס״ר לסיירת: "המטרה היא להפוך את זה למסורת, בכל תקופת אימונים", מסביר סא"ל גדיה, "כבר עכשיו ניתן לראות שיפור ביכולות הלוחמים בין המירוצים. העובדה שמדובר באותו מסלול בדיוק מאפשרת לנו לאמוד את היכולות שלהם ולראות גרף של שיפור".
בהמשך, הוא מגלה, התקווה היא שגם אזרחים תושבי האזור יוכלו להצטרף למירוץ, ויחד יהפכו אותו למסורת קהילתית שנותנת הזדמנות לכל מי שחפץ בכך להיות, לרגע אחד, חלק מהסיירת הירוקה.