בכיתה ח' הצטרפתי למשפחת פשע, ככה יצאתי משם

"ואז אני עומד שם, ילד בכיתה ח' עם חצי קילו גראס שגידלתי לבד, וחושב לעצמי - מה אני עושה עם כל החומר הזה עכשיו"?

עריכת וידיאו: אלה טולדנו ורועי גנון, גרפיקה: סתיו המאירי, אפטר: יהונתן הרשקוביץ, ראיון ועריכת תוכן: איה חיימוביץ' וענבר דקל כהן, צילום: אייב ספקטר-קוביץ

כשהיה רק בן 13, אמו של סמל א' חלתה בסרטן - ובין רגע חייו השתנו. הוא נאלץ להתבגר על מנת לדאוג למשפחתו, ומילד חייכן, ספורטיבי וטוב בלימודים - הוא הפך למכור. "בהתחלה עישנתי סמים כי נהניתי מזה", הוא מודה, "אבל אני ממש זוכר את היום שבו הבנתי שזה משהו מעבר בשבילי".

אולי מתוך הסקרנות שאפיינה אותו, ואולי מתוך הרצון לברוח מהמציאות הכואבת שסגרה עליו מכל כיוון - הוא החל לחקור. "קראתי מאמרים ודוקטורטים, ראיתי סרטונים ולמדתי כל מה שרק יכולתי על גראס", הוא משחזר, "ותוך כדי שלמדתי - החלטתי שאני חייב לנסות לגדל בעצמי". 

אולי קצת קשה להאמין, אבל כבר בכיתה ח', ניצל סמל א' את אהבתו לחקלאות, והחל לגדל לבדו סמים. מחזור הגידול הראשון הניב תפוקה עצומה, והשמועה על "ילד הפלא" החלה לרוץ מפה לאוזן. בסוף, מספר לי א', היא הגיעה לאחת ממשפחות הפשע הגדולות באזור. 

"הם יצרו איתי קשר כדי לגייס אותי לשורותיהם, ובהתחלה קצת נלחצתי", נזכר סמל א', "אבל מהר מאוד הלכתי עם היצר ההרפתקני שלי והרצון להתנתק, והחלטתי שאני רוצה להצטרף אליהם. זה נתן לי ריגוש ואנדרנלין שהתמכרתי אליהם. אולי אפילו יותר מלסמים עצמם". 

משפחת הפשע נתנה לו את כל הכלים והאמצעים שהוא צריך, והוא הביא את הידע לבניית המערכות ותפעולן. הם עבדו יחד על פרויקט גידול, ולאחר שהצליח, א' הצטרף למשפחה באופן רשמי. "התחלנו לבנות עוד חממה ועוד חממה, עוד מערכת ועוד מערכת - ממש מפעלים לייצור של גראס".

אילוסטרציה

בעקבות ההיכרות עם אנשים מפוקפקים, סמל א' נחשף גם לסמים קשים יותר. "הייתי כפייתי, וניסיתי כל סם קשה שרק תוכלו לחשוב עליו", הוא מספר על אותה התקופה, "לא הצלחתי אפילו לישון בלי שאני משתמש, הייתי מנוכר למשפחה ולחברים - אבל במשפחת הפשע כולם היו נחמדים אליי, והיו שם בשבילי ברגעים הקשים וכך שאבו אותי עוד ועוד פנימה". 

שגרת החיים של א' כמכור הייתה קשה, שואבת ומשעבדת. היא משכה אותו מטה, ובעודו תחת השפעת הסמים, הוא גם נאלץ לדאוג למשפחתו - הוא עשה כביסות, בישל וניקה, טיפל באימו שמצבה הלך והידרדר ועזר לאחיו הקטנים.

כשאני שואלת אותו איך הצליח להסתיר את השימוש, הוא אומר בכאב: "אנשים פשוט לא הכירו אותי לא מסטול. אז הם לא ידעו שאני כן. הם חשבו שככה אני נראה פיקח, כי ככה נראיתי כל הזמן".

אך למרות כל הקושי, היה בכל זאת משהו שהחזיק אותו שם. "הרגשתי פתאום בטוח בעצמי כי היה לי 'גב'. חבורה של עבריינים משלי, שאני יכול בזכותה ללכת בכל מקום כמו מלך", מספר א', "אבל לאט לאט, אחרי כמה חוויות קשות וחברים שאיבדו את חייהם בדרך, הבנתי שזה לא המקום שאני רוצה להישאר בו - והחלטתי לצאת".

למזלו, א' הכיר בדיוק את האנשים הנכונים. הוא הסביר להם על המצב עם אמו ועל כך שהוא רוצה לחזור הביתה ואולי אפילו להתחיל שנת שירות, וכך הצליח לצאת מהארגון. 

"התחלתי שנת שירות, ושם לא השתמשתי בסמים בכלל. העבודה עם ילדים החזיקה אותי ועשתה לי ממש טוב", הוא משתף ברגעי האור הראשונים שחווה מזה זמן רב, "אבל בהתאם, גם היו לי קריזים ממש חזקים, תסמיני גמילה פיזיים. היו ימים שהרגשתי כאילו אני נשרף מבפנים".

ואם זה לא מספיק, חודשים ספורים לאחר מכן, אימו נפטרה. א' חזר הביתה להלוויה ולשבעה. "הייתי במצב כל כך קשה שהתחלתי שוב להשתמש בסמים, והגעתי ממש לתחתית - למקום הכי נמוך שהייתי בו", הוא משתף בעצב, "הייתי רק בחדר, כל היום מזריק, כל היום מנסה לשכוח, לא להיות, להסתיר את הרגשות שלי מעצמי".

"אמא שלי זכרונה לברכה הייתה אישה מופלאה, והרבה מאוד ממה שאני היום זה בזכותה", מספר לי א' בחיוך, "היא הייתה הפסיכולוגית של כולם, ותמיד ידעה לתת את העצות הכי טובות. היא הייתה הוליסטית ורוחנית, ואהבנו לצייר ביחד מנדלות ולעשות 'תשליך' בים - היינו לוחשים את כל הדברים הרעים שמכבידים עלינו לתוך צדף וזורקים אל הגלים, ומיד הייתי מרגיש טוב יותר". 

כמה שבועות לאחר פטירתה של אימו הוא ניסה לחזור לשנת השירות, אבל מהר מאוד גילה שזה לא כל כך פשוט. תסמיני הגמילה חזרו, והפעם בעוצמה חזקה הרבה יותר: "סבלתי מעצמי, סבלתי מהקיום שלי, ואחרי כמה שבועות החברות שלי עירבו את מדריכת הגרעין, והתחלנו לחפש לי מרכז גמילה".

סמל א' מצא את הכפר השיקומי 'מלכישוע', ואחרי לבטים רבים פנה אליהם. הוא שהה שם כחודש ועבר גמילה, אך בתום התקופה החליט לחזור לתמוך במשפחתו לאחר האובדן. הוא שמר על ניקיון לזמן מה, התמכר שוב, וכעבור חודש נוסף הצטרף ביוזמתו למרכז לנפגעי סמים בחיפה.

"אחרי תקופה שם, וכשכבר הייתי נקי, העובד הסוציאלי שליווה אותי הציע לי להתמודד עם הקושי באמצעות הדרכה", מספר א', "גייסתי קבוצה של מכורים נוספים, והדרכתי אותם. עשינו יחד פרויקטים בשביל הקהילה, ועזרנו אחד לשני בתהליך השיקום".

חודשים ספורים לאחר מכן סמל א' כבר הגיע ללשכת הגיוס. הוא החל את שירותו בחטיבת הנח"ל, ואחרי הכשרה אינטנסיבית, ובזכות המ"מ שלו פיני - הוא החליט לצאת לקורס מ"כים.

"פיני השפיע עליי מאוד. הוא דחף אותי למצוינות, אבל גם גרם לי להרגיש שיש מישהו שמקשיב לי ומבין אותי", הוא מספר עם ניצוץ בעיניים, "קבענו שאחרי הצבא הוא פותח פנימייה לנוער בסיכון, ואני נכנס בתור מדריך להתמכרויות. אולי יום אחד זה יקרה - מן חלום כזה".

בסוף הקורס השתבץ א' כמ"כ בקורס מ"כים, והיום הוא מפקד על 12 חיילים. "יש הרבה עשייה, הגב כואב, הרגליים כואבות, אבל אני נהנה מהתפקיד והוא ממלא אותי בכל יום מחדש", ממשיך א' בהתרגשות, "אני רואה את התהליך שהחיילים שלי עוברים, וכמו שפיני היה שם בשבילי - ככה אני שואף להיות שם עבורם".

כשאני שואלת אותו מה הוא היה רוצה להגיד לילדים שנקלעים למצבים דומים לשלו, הוא מסביר: "הייתי רוצה שהם ידעו שאפשר לצאת מזה. ההתמכרות היא כמו קול בראש שהוא לא אתה. הוא אומר לך לעשות דברים שאתה לא רוצה, אבל אפשר לצאת מזה - אפשר אחרת".