איך עושים תרח"ט רגע אחרי מבצע? פשוט תשאלו את הנח"ל

לאחר הכנות ארוכות, יצא לדרך המבצע הממוקד לסיכול תשתיות טרור בג'נין, וברגע - שלושה גדודי נח"ל עזבו הכול, וקפצו מכל רחבי הארץ לאיו"ש. במהלך הפעילות הם תפסו קו באזורים השונים בכל רחבי הגזרה, כשאחד מהם בג'נין עצמה. בסיומה, ורגע לפני שעמדו "להוריד את הרגל מהגז", גילו הלוחמים שמולם ניצב אתגר נוסף: התרח"ט.

"אנחנו בכלל היינו בעיצומו של תרג"ד כשהוקפצנו למנשה", מספר סרן איילון וייס, מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד 931. הוא ולוחמיו הגיעו לגזרה כדי שסיירת צנחנים, שתפסה שם קו, תוכל להתנתק ממנו ולהיכנס לג'נין. בכך הגדוד סיפק מעטפת למבצע.

בעוד שהגזרה כולה מתחממת, התמודדו 931 עם "פטיש חם" (ירי לעבר מוצב), ירי לכיוון יישובים, שליחת כוחות חבירים למוקדי אש, ואירועי השחתת גדר באיזור ג'למה. מעבר לכל אלו, סרן וייס והלוחמים שלו גם היו אחראים על מנחת מוסק ועבדו בשיתוף עם 669 במאמץ לחילוץ וטיפול פצועים.

"האתגר שלי בתור מ"פ היה לייצר בפרק זמן חפוז תפיסה עמוקה של השטח אצל הלוחמים", משתף סרן וייס, "אנחנו צריכים להגיע לאזור עם מקסימום ידע ושליטה, וכדי לעשות את זה בזמן כל כך קצר, ערכנו שיחות עם סיירת צנחנים שכבר הכירה את הגזרה, יצאנו לסיורים והגענו כמה שיותר מהר - כל זאת במטרה לבצע את המשימה שלנו על הצד הטוב ביותר, גם אם פרק הזמן המוקצב לנו 'להיכנס לעניינים' מוגבל ומייצר מורכבות". 

הגדוד ניתק מגע מאיו"ש ב-22:00, וכבר ב-23:00 - עלה על אוטובוס לכיוון בא"פ דרום. אבל לפני שנחזור לתרח"ט, היו שני גדודים נוספים שעברו מסע בשבועות האחרונים.

בזמן ש-931 הוקפצו למנשה, סיירת נח"ל נכנסה לאחד ממוקדי הסערה - ג'נין. "היינו אחראים על פתיחת צירים מרכזיים כדי לאפשר לכוחות תנועה במרחב", מסביר סגן מתן רוזנברג, מפק"ץ בסיירת נח"ל, "החרמנו אמל"ח וכספי טרור, וביצענו מעצרי מחבלים כחלק מהבט"ש שהגזרה דרשה".

האירוע הדרמטי ביותר עבור הסיירת היה חיפוש אמל"ח, שהוביל לבסוף ללכידת שבעה מבוקשים. "זאת הייתה סיטואציה מתגלגלת - מתפיסת כלי הנשק ועד למעצר של גורמים שהיו עלולים לפגוע בחפים מפשע", מספר סגן רוזנברג.

גדוד 50 פעל גם הוא מסביב לשעון. "אנחנו נמצאים כמעט רק באיו"ש; במנשה, בשכם ובשומרון", מעיד מג"ד 50, סא"ל תומר סייג, "תפסנו שם קו לתקופה ארוכה, וירדנו מהגזרה זמן קצר לפני התרח"ט. נכנסנו לאימון הזה אחרי שהלוחמים פעלו קשה במשך זמן ארוך, והביאו הישגים מבצעיים משמעותיים בתקופת הבט"ש, ביניהם סיכול שלושה פיגועים בחווארה ופיגוע באחד היישובים".

כמו הסיירת ו-931, גם גדוד 50 הרגישו כמו במרתון. בסיום המבצע הם ושאר החטיבה עלו יחדיו לתרח"ט, בו תרגלו לחימה במתאר צפוני. מרמת הלוחם ועד לרמת החטיבה הם התנסו בתרחישים כמו פשיטה על כפר עוין, מעבר משגרה לחירום, מתן מענה מחודש בתוך שטח אויב בזמן קרב והפעלת אש. 

החטיבה התאמנה גם על פתיחת שטח אש, נטרול משגרי ירי תלול מסלול ואף תרחישי עומק משמעותיים בתוך שטח לבנון. "החלק החשוב ביותר לדעתי היה לראות את כוחות החי"ר, השריון וההנדסה משתלבים לכדי צוותי קרב גדודים מסונכרנים ובעלי כוח משמעותי", אומר סא"ל סייג, "הבאנו את כל מה שלמדנו עד לנקודת הקצה". 

האתגר הגדול בפני שלושת הגדודים היה האינטנסיביות, והקפיצה ממקום אחד לאחר בזמן כל כך קצר. כששאלתי אותם כיצד רותמים את הלוחמים גם ברגעים המורכבים והמעייפים, סרן וייס מיהר להסביר: "לחוות על בשרנו את מציאות הלחימה, גרם לנו להבין כמה חשוב האימון לקראתה. אומנם הפעם הסיטואציה הייתה הפוכה", הוא מחייך לרגע ומיד חוזרות פניו להרצין, "אבל לראות את המשמעות שלנו בשטח באיו"ש - רק הגביר את המוטיבציה של הלוחמים להתאמן בבא"פ לקראת התרחיש הבא".

היום הלוחמים כבר אחרי התרח"ט, ועכשיו אולי הגיע הזמן שלהם לנוח קצת לפני האתגר הבא. "בזכות המצב שנוצר - הם מבינים היטב את הצורך שלהם להיות כשירים", מסכם סא"ל סייג, "ובגלל שמי שיש לו למה יכול לשאת כל איך - הם עמדו בפני האתגרים שהצבנו בפניהם בתרגיל, וימשיכו לבצע את משימת ההגנה על הצד הטוב ביותר".