הנחלוואי המורעל שעוקב אחרי החטיבה - גם אחרי 42 שנה
הוא התגייס אליה בשנותיה הראשונות, כשאפילו לא היה לה את התג המוכר. 4 עשורים אומנם חלפו מאז, אבל ציקי גד מעולם לא עזב אותה באמת. בשנים האחרונות הוא מקפיד לשלב בין אהבתו לנח"ל ולמצלמה, ולהצטרף ללוחמים ברגעים הכי מרגשים שלהם. לכבוד יום ההולדת ה-42 לחטיבה הירוקה, היינו איתו בעוד פריים מהאלבום ההיסטורי
14.07.24
0
על פסגת הר קנאים, בעודי מתנשפת אחרי העלייה התלולה, אני צופה באדם שגילו פי שלושה בערך משלי, ומשתהה לנוכח המרץ הבלתי נגמר שלו - בזמן שהוא מצלם את לוחמי סיירת נח"ל בשיא שלהם.
צילום: צבי (ציקי) גד
לקראת סוף ההכשרה הארוכה שעברו, אותו אדם, צבי (ציקי) גד, עומד לצדם בראש ההר, מתעד את הרגע בו יעלו על פסגתו, והכול - עם עיניים נוצצות. אנחנו נפגשים עוד כמה פעמים לאחר מכן, בין אם בסיום מסלול במצדה או במסע המשפחות השכולות במדבר יהודה. הוא שם תמיד, חמוש במצלמה ובחיוך.
צילום: דרור פרקש
ציקי הוא צלם חובב ואחד מעשרות מתנדבים בפרויקט "חוד החנית" בהובלת יגאל סלבין, שמגיעים לתעד חיילים וחיילות במסעות כומתה, סיומי מסלול, טקסים ותרגילים. "אני דור שלישי לצלמים", מתגאה ציקי, "אבא שלי היה שורד שואה, ואחרי המלחמה קיבל ארגזים שהוריו השאירו אצל שכנים, לפני שהם נשלחו לאושוויץ. באחד מהם נמצאה המצלמה של סבא שלי, ובה פילם עם תיעודים מהתקופה שלפני השואה. את המצלמה הראשונה שלי קיבלתי בגיל 14, ומאז אני מצלם ומצלם".
צילום: צבי (ציקי) גד
החיבה שהוא רוחש לתחום היא כעין וכאפס ביחד לאהבה העצומה שיש לו לחטיבת הנח"ל, אליה התגייס כחלק מגרעין "גלרון" לכפר חרוב בתחילת 84', שנתיים אחרי הקמתה. "בתקופתי כולנו הסתובבנו עם כומתת בקו"ם, ואלה שהצליחו 'להתקמבן' הלכו עם כומתה שחורה. לחטיבה אפילו לא היה תג", הוא נזכר בערגה, "למען האמת, במהלך השירות שלי, כשהייתי הנהג של קמ"ן החטיבה, שלחו אותי להביא למח"ט את השרטוט הראשון של סמל היחידה".
צילום: צבי (ציקי) גד
ציקי השתחרר לפני כמעט 40 שנים, ועדיין מתקשה עם העובדה הזאת קצת - אך בצורה הטובה ביותר שיש. "מאז שהתחברתי ל'חוד החנית לצידך', שמוביל יגאל סלבין ב-2020, אני מקפיד להגיע לכל אירוע של הנח"ל", הוא משתף, "הראשון מביניהם שצילמתי היה בנובמבר של אותה שנה - הצטרפתי ללוחמים של חטיבת הנח"ל שסיימו את מסע הכומתה למרגלות הר קנאים, ומאז גם טיפסתי על ההר הזה עוד ארבע או חמש פעמים. מפקד הסיירת דאז, פז גדיה, אפילו העניק לי סיכה במעמד שהיה עבורי מאןד מרגש".
צילום: צבי (ציקי) גד
בזכות ביקוריו התכופים, ציקי הפך לדמות מוכרת בנח"ל, והחיילים רק מחכים לראות אותו, "בעיקר כי זה אומר שהמסע המתיש נגמר", הוא צוחק.
צילום: חגית אבן חן
"אחד הדברים המרגשים זה לראות איך החבר'ה מתפתחים ומתקדמים. יש לי תמונה אחת של לוחם ממסע כומתה בנוב' 20, ותמונה נוספת שלו כמה מחזורים לאחר מכן, בתור מ"מ", הוא מסביר.
צילום: אביב גד
"שבוע שעבר, כשהגעתי למסע הכומתה, אחד הקצינים אמר לי 'בואנה, כמה צילמת אותי - גם בהשבעה, גם במסע כומתה, גם בקורס מ"כים'. זה מרגיש לי כמו סגירת מעגל, לראות אותם צומחים".
צילום: צבי (ציקי) גד
כשאני תוהה מה התמונה האהובה עליו, הוא מצביע על צילום מהר הקנאים כמובן - ובו שורה ארוכה של לוחמים מטפסים על צלע ההר. הם מחזיקים ידיים, והמ"מ שלהם מקדימה, מושיט יד ללוחם הראשון: "הושטת הידיים הזאת כל כך סימבולית בעיניי, ומדגימה בדיוק את הסלוגן של חטיבת הנח"ל - היתרון האנושי".
צילום: צבי (ציקי) גד
חושבים שאתם מכירים טוב את הנח"ל? תוכיחו בחידון הזה.
