במסייעת של 932 ידעו מה תהיה העצירה הראשונה ב'רגילה' אחרי עזה

ימים ספורים לאחר שיצאו מתמרון של 16 חודשים ברצועת עזה, עלתה לנחלוואים של 932 יוזמה - לחזור למקום בו הכול התחיל, קיבוצי עוטף עזה, בצורה אחרת לגמרי, כדי להתנדב. 

"בכל רענון מהתמרון, כשעברנו בדרך, הרגשנו שאנחנו לא יכולים לעמוד מהצד. החלטנו שישר כשנצא נחזור לשם, כדי לסייע ולתמוך באזרחים", מספר סמ"ר א', לוחם בפלגה המסייעת בגדוד 932 בנח"ל, "לכן, עכשיו כשזה קרה, החלטנו, לוחמי הפלגה, לפנות לישובי העוטף  כדי לארגן יום התנדבות בזמן הרגילה שלנו". 

אחרי שנלחמו שם בעוז, איבדו חברים יקרים ונפצעו עצמם בקרבות, הם מגיעים לתוך סיפור שונה לגמרי. בין רגע, לחימה אינטנסיבית הופכת לחרישת שדה, הקמת מגנן מתחלפת בצביעת בית שנהרס, והשיחה עם החבר לשמירה מומרת בשעת יצירה עם ילדים על הרצף האוטיסטי. 

"התחלקנו למחלקות, כאשר כל אחת הגיעה לקיבוץ אחר, ועשתה משהו שונה", משתף סמ"ר א'. "כשכף רגלנו דרכה בקיבוץ ניצנים, בו גם נלחמנו, הילדים היו בעננים, וגם אנחנו. הייתה תחושה באוויר שקשה לתאר במילים", מוסיף סמ"ר י', לוחם בגדוד 932, "הם לקחו את הכומתות שלנו, חבשו אותן, והראש הקטן שלהם נבלע בהן. שיחקנו איתם כדורסל, הגענו לשעת יצירה, ובעיקר פשוט ישבנו והקשבנו להם - ולסיפור שלהם".

"לאחר מכן, הגענו לחקלאי מקומי ועזרנו בקטיף במטע האבוקדו שלו", הוא משחזר, "דיברנו, אכלנו יחד. הוא התעניין בתקופת הלחימה שעברנו, ואנחנו שאלנו על התקופה ועל הפעילות החקלאית". 

"לחזור למקומות האלו בעוטף, לעבוד באדמה הזאת, ולפגוש את התושבים המדהימים - זה ממש ריפוי הדדי, גם עבורנו וגם עבורם. דווקא בגלל הזכרונות והחוויות הקשות", אומר הלוחם, "אנחנו ממשיכים להנחיל את זה גם במחזורים הצעירים שמגיעים אלינו, כי אם אנחנו יכולים לתת עוד מעצמנו, אז למה לא?"