נשות הרפואה המבצעית של הנח"ל לא מורידות דופק

שלושה חודשים חלפו מאז שסגן ע' חבשה את כובע הרופאה הבכירה בתאג"ד של סיירת נח"ל. רק שבוע בלבד אחר כך, היא כבר פגשה אתגר גדול ראשון, כשהחטיבה החלה פעילות ארוכה ומורכבת במרחב בית חאנון. 

"להיות הרופאה הבכירה במבצע כרוך בהמון אחריות", היא משתפת, "את צריכה לקבל החלטות במהירות ויעילות, לקרוא את השטח בצורה מדויקת ולקבוע סדרי עדיפויות בזמן אמת".

אחד הרגעים הזכורים לה ביותר הוא האירוע הראשון אותו תפעלה: "במהלך היתקלות, מחבל פגע באחד החיילים שלנו. הגענו אליו תוך שניות בודדות, טיפלנו ופינינו אותו מהשטח". 

"כשירד האדרנלין, חשבתי לעצמי, 'הפעם הראשונה היא הכי קשה, ואותה עברתי'. אבל זמן קצר לאחר מכן - הוקפצנו לאר"ן (אירוע רב נפגעים) של גדוד סמוך. אז הבנתי שאין זמן להוריד דופק: את תמיד נדרשת להיות דרוכה, ולצפות לאירוע הבא".

מה קורה אחרי שמוקפצים לזירה?

בדומה לקרפ"גית של סיירת נח"ל, גם לכל אחת מהפרמדיקיות בחטיבה הירוקה, נחרט אירוע מסוים. "הוקפצתי לאר"ן בדרום הרצועה", משחזרת סמל מ', פרמדיקית ב-932, "קודם כל, הייתי צריכה לנתח את הזירה. היה מסוק שהתרסק בצד אחד, ומהצד השני מספר פצועים. חברתי למפקד שניהל את האירוע, והוא אמר לי: 'אני צריך שתרכזי את כל הנפגעים במקום אחד, כדי שנוכל להתחיל לטפל בהם".

היא סיווגה אותם הפרמדיקית לפי חומרת הפציעה ואופי הטיפול: "'קדימות טיפול', לוחמים עם פציעות שאפשר לטפל בהן בשטח, ו'קדימות פינוי' - פגיעות קשות הדורשות יחס מדויק וסטרילי, שמחייב להבהיל את הנפגעים במהירות לבתי החולים.  החלוקה הזו סיפקה לנו יכולת לטפל בכולם ביעילות ומקצועיות".

גם סמל ר', פרמדיקית בגדוד 931, התמודדה במהלך הלחימה מול לא מעט אירועים רפואיים מורכבים. "לפני כמה חודשים הוקפצתי לאירוע קריסת מבנה. בדרך העברתי לחובשים תדריך שמשקף את מצב האירוע: אילו פציעות נפגוש, איך נראה השטח ומה תהיה חלוקת העבודה בינינו".

התאג"ד של 931 חיכה שיחלצו את הלוחמים, ובמקביל פרס את הציוד הרפואי. "בהתחלה, חולצו שניים עם פציעות קלות - שטופלו באופן מיידי. זאת הפעם הראשונה שממש ניהלתי את התאג"ד, מהתדריך לפני ההגעה לאירוע, ועד ההתלוות לחובשים בעיבוד החוויה הלא פשוטה". 

יש תובנות שעולות רק ברגע האמת 

"זה עזר לי להבין את האחריות שיש לי בידיים. כולם מסתכלים עליי ועל החובשים, וסומכים עלינו - עם החיים שלהם", היא חורצת. 

"בסופו של דבר אנחנו יוצאות לאותן פשיטות ומבצעים, כתף לכתף עם הלוחמים, נלחמים יחד למען אותה מטרה", מדגישה סמל מ', וסמל ר' מחזקת: "אין מפקד שלא כיבד אותי. הפכנו לחברים טובים, צוחקים, וגם משתפים זה את זו במה שמעיק וקשה".

השיחה שלנו מתקיימת ימים ספורים לפני ציון יום האישה הבין-לאומי. עבור שלושתן, הפעילות שלהן בשטח מובנת מאליה. "האירועים אותם תפעלתי כרופאה הבכירה בשטח, מוכיחים שאין משהו שאת לא יכולה לעשות", משוכנעת הקרפ"גית של סיירת נח"ל, "נשים נלחמו לפניי, וימשיכו לעשות זאת גם אחרי".