"הבנו שאם לא נישאר יחד, כל אחד יתפרק לבד". 931 חוזרים לקרב בבית חאנון

"אנחנו מחלקה מיוחדת, תמיד היינו, בין אם בייעוד שלנו - ובין אם בצחוקים ובאווירה בינינו", כך מתאר סמ"ר כ', את הקשר המיוחד במחלקה שלו בגדוד 931, שתפקידה לחפ"ק את מח"ט הנח"ל. אבל בדיוק היום לפני שנה, החיבור החזק הזה קיבל תפנית כואבת - כש-4 מחבריהם נפלו בקרב בבית חאנון.

מספר שבועות לפני, הוצבו הלוחמים בצפון הרצועה. שם, היה עליהם לתמרן ולהשתלט על תא שטח ספציפי. סמ"ר ע', לוחם במחלקה, מתאר את האווירה: "במשך כל המלחמה היינו ברצועה, בהרבה מקומות. הפעילות עצמה לא הייתה שונה. לחמנו וכבשנו יעדים, והחזקנו את השטח. אבל הפעם פשוט הייתה לי תחושת בטן - כאילו הולך לקרות משהו לא טוב".  

חבריו, סמ"ר א' וסמ"ר ש', שניהם לוחמים בחפ"ק, היו בדיוק בנסיעה עם המח"ט, והתכוננו לצאת איתו לסיור בגזרה, כששמעו פיצוץ חזק, כ-150 מטרים מהם. "יצאנו מהרכב וקלטתי מולי פטריית עשן גדולה", סמ"ר ש' משחזר, "התחלקנו כל המחלקה לחוליות וקפצנו מיד לאירוע. כשהגענו עם ההאמר לנקודה, נתנו לכוחות חיפוי אש, ומהר מאוד גם פינינו את הפצועים למנחת".

סמ"ר א' מצטרף אליו, ומספר על רגע אחד שנצרב בזכרונו מאותן דקות ארוכות: "פתאום זיהיתי את אלכס ז"ל. הוא שכב על אלונקה בדרך לפינוי. לידו פונה גם דנילה ז"ל, שבשלב הזה היה כבר מחוסר הכרה, זה היה ממש מפחיד. שכנעתי את עצמי באותו רגע להאמין שהם יהיו בסדר - וחזרתי לפעול כמו רובוט". 

בין הכוחות הרבים שהיו במרחב וקפצו, היה גם סמ"ר כ'. "בהתחלה בכלל לא ידענו מה קרה ומה מצפה לנו שם, אבל היה ברור לנו שאנחנו בדרך - כדי להציל את חברים שלנו". 

בשעות לאחר האירוע, כאשר התבררו עוד ועוד פרטים, התכנסה המחלקה יחד עם המח"ט, שהעביר להם את הבשורה הקשה על ארבעת חבריהם שנפלו: סמל יהב מעיין ז"ל, סמ"ר דנילה דיאקוב ז"ל, סמל אליאב אסטיוקר ז"ל ורס"ם (במיל') אלכסנדר פדורנקו ז"ל. 

"מאותו הרגע, לא נפרדנו אחד מהשני, כל המחלקה", מעיד בכאב סמ"ר ע', "זה הרגיש שאנחנו יושבים עליהם שבעה - בתוך עזה. היינו כולנו באותו חדר, קרובים זה לזה, ניסינו להתנחם בסיפורים וזכרונות מהם". 

כל ארבעת הלוחמים איתם דיברנו, מספרים על המאמץ המשותף להרים את רוח המחלקה. "לכל אחד מאיתנו היה תפקיד לא כתוב. אחד מנגן בגיטרה כדי שלא יהיה שקט, אחר הכין אוכל. עשינו כל ערב סיכום מחלקתי. בכינו יחד, והתפרקנו יחד", משתף סמ"ר א', "ידענו שאלה הימים הכי חשובים וגורליים. הבנו שאם לא נישאר יחד, כל אחד יתפרק לבד, וזה יכול לשבור אותנו". 

ובאמת, כפי שהם מעידים, בזכות האופן בו העבירו את הימים הקשים האלה, כל לוחם הרגיש שזה המקום הכי נכון עבורו - יחד עם חבריו. "כולנו נשארנו. אף אחד לא עזב, אף אחד לא ויתר. נותרנו מאוחדים כמו שהיינו - בטוב, וגם ברע", מכריז סמ"ר כ'. 

לבסוף, לוחמי המחלקה סיפרו לנו קצת על האנשים היקרים להם שנפלו ואינם עוד - ומה שהשאירו וימשיך ללכת איתם לתמיד. 

סמל יהב מעיין ז"ל 

"ליהב כל הזמן היה חיוך מדבק, סתלבטן בדם. הוא היה מצחיק אותנו ומעלה את המורל. הוא יצא לתקופה קצרה בקורס מ"כים, אבל כשחזר אלינו זה הרגיש כאילו לרגע לא עזב. מדי פעם היה מתחיל לשיר בקולי קולות, וכולנו היינו מצטרפים אליו. זה היה בן אדם שרק מלעמוד לידו היית מחייך". 

סמ"ר דנילה דיאקוב ז"ל 

"דנילה הכיר את כל חברי המחלקה מכף רגל ועד ראש. הוא היה חבר טוב ונאמן כל כך. הייתה לו יכולת להסתכל על בן אדם ומיד להבין מה הוא עובר - ממש כמו צילום רנטגן. בחורף שעבר, הוא הרגיש לא טוב, ויצא הביתה. כשהוא שמע שאנחנו מתחילים משימה חדשה, הוא לא הסכים לוותר על זה והתעקש לחזור אלינו פנימה". 

סמל אליאב אסטיוקאר ז"ל  

"אליאב היה בחור שקט ומופנם, רגוע כזה, אחד שלא מרבה לדבר. לפעמים הוא היה מוציא את המצלמה שלו, שתמיד הייתה עליו, ומצלם אותנו. אלו היו נקודות אור שרק אליאב יכל להביא". 

רס"ם (במיל') אלכסנדר פדורנקו ז"ל

"אלכס היה מילואימניק, שהגיע למחלקה רק כמה חודשים לפני האירוע. עבורנו, הצעירים ממנו, הוא היה ממש דמות אב. הייתה לו ראייה שונה על החיים, עם הרבה מאוד ניסיון. היינו יושבים, מדברים איתו על הכול ומתייעצים. הוא היה ממש האבא של המחלקה".

היום, שנה לאחר האירוע, המחלקה כבר עברה מספר שינויים. לצד הלוחמים המנוסים, ניצבים גם חדשים שהתגייסו מאז. כולם שמעו מהוותיקים על ארבעת החברים האהובים שנפלו בקרב - ודואגים להנציח אותם לאורך כל הדרך.

הם לא שכחו לרגע את מי שהיו ואת הסיפור שלהם: "לא היה יום אחד שלא היינו יושבים בסתלבט ועושים צחוקים עם אליאב, דנילה, יהב ואלכס. זה מאוד חשוב לנו. פעם בדרום הרצועה, קיבלנו משימה להיכנס ללב רפיח. שם, מצאנו ספלי תה, ובמקרה גם קיבלנו באותו יום עוגיות. ככה התחילה מסורת חדשה של 'מסיבת תה' מחלקתית - וזה מתאר בדיוק את הרוח שלהם ושלנו".