מה קורה מרגע הצניחה עד לנחיתה?

לאחר שבועיים אינטנסיביים בבית הספר לצניחה והטסה, הפעולות הופכות כמעט אוטומטיות: הלוחמים קופצים, נוחתים ומתגלגלים שוב ושוב, וזאת על מנת שיהיו מוכנים לרגע האמת - הרגע  בו יהיה עליהם לצנוח מהמטוס.

זה מתחיל כשהמטוס בגובה 1,200 רגל. מדריך הצניחה נעמד במרכז המטוס, מרים את ידיו וקורא את קריאת הקרב – "היי-הופ". הצנחנים קוראים אחריו, גוררים אחד את השני ופורקים את הפחד בקריאות לתוך החלל הרועש של המטוס. בתוך זמן קצר, הצנחנים קופצים מהמטוס אחד אחרי השני.

אז מה קורה שם בין שמיים וארץ? מרגע הקפיצה מהמטוס יש ללוחמים כ-60 שניות באוויר הפתוח בשביל להסתובב כנגד כיוון הרוח ולשלוט בכיוון הנחיתה. הרבה יותר נוח לצנוח כשהפנים מופנות מטה כלפי האדמה, כך שאפשר לראות לאן פניך מועדות.

"אתה קופץ ממטוס, מוריד את הראש, שם ידיים על מצנח רזרבי, ולמעשה מקטין את שטח הפנים כדי לא לחטוף הצלפות מהרוח", מתאר מדריך הצניחה. "אחר כך אתה מוריד ידיים ובודק את החופה לבדוק שאין לך 'נר', כלומר שהחופה נפתחה כמו שצריך ושאין בה קרע. אם אין תקלה יש לך קצת זמן ליהנות מהנוף. זה מדהים, מזכיר קצת את "google maps , הוא צוחק.

בגובה 100 מטרים, מוסיף המדריך, יש לזהות כיוון רחיפה שמשפיע על הגלגול בנחיתה, ובגובה של 40 מטרים נכנסים להיכון, כלומר לעמידת מוצא כדי לנחות כמו שצריך: "ואז כשאתה נוחת – אתה מתגלגל על הקרקע".

"60 השניות בהן הצנחן נמצא לבד עם עצמו בין שמיים וארץ הם הרגעים הכי קריטיים מכיוון שאין את המדריך שינחה אותו", מדגיש אחד ממפקדי פלוגות הצניחה. "בגלל זה אנחנו משקיעים כל כך הרבה בהכנה שלהם לרגעים האלו. אין מה לעשות, זה לא משהו נורמלי לקפוץ ממטוס". 

בתמונה: הוראות לצניחה