הצנחנים חוזרים לרגעים הכי דרמטיים בתעסוקה המבצעית בגבול הצפון

גזרת חזיקה שברמת הגולן, עליה מפקד סרן אופיר אפללו מגדוד 101, היא הדרומית ביותר של הגדוד בחטמ"ר 474. הלוחמים מגינים על היישובים אלוני הבשן ועין זיוון, וזהו עיסוקה המרכזי של הפלוגה השוכנת באזור זה - שמירה על ביטחון היישובים, פטרולים רכובים, משימות עתודה על גבי "סוואנות", ועבודות על גדר הגבול לשיפור מערך ההגנה.

"אנחנו עובדים לצד חלק מפלוגת שריון וכוחות ארטילריה שנמצאים בגזרה, ובגלל המרחקים בין נקודה לנקודה זה מאוד משמעותי ביום-יום. מעבר לכך, אנחנו דואגים להיות מחוברים למודיעין הגזרתי כל הזמן", מתאר המ"פ, "הרבה קורה דרך פלוגת האיסוף הגזרתית של התצפיות, הן רואות דברים מזווית אחרת, ככה מתקיים שיתוף כל הזמן בינינו".

לא בכדי מציין סרן אפללו את האינטראקציה עם גורמי המודיעין והאיסוף הגזרתיים. בתחילת הקו לא בטוח שלוחמיו ידעו עד כמה המידע שיקבלו מהם ישפיע על איך תיראה התעסוקה המבצעית שלהם. נרחיב על כך בהמשך.

"יש לנו קווים מנחים מקצין המודיעין הגדודי ומהחטיבה באופן שוטף כדי לחבר את הערכת המצב לפעילות השגרתית", ממשיך המ"פ, "זה מתבטא מרמת הפטרולים, עד למיקומי כוחות ומשימות איסוף".

סיכול הפיגוע לא תפס אותנו בהפתעה גדולה - אלא במוכנות

סרן אפללו מתאר מצב בו העשייה מותאמת אויב, ולכן השגרה, איך לומר, לא שגרתית במיוחד: "הפעילות שלנו היא בהתאם למה שקורה בצד השני, כדי לראות איך האויב עובד ומה אנחנו צריכים לעשות למולו. ביצענו מספר פעילויות שנבנו מתוך צורך מודיעיני, ובהתאם לכך בנינו נוהל קרב - שלב אחר שלב".

"נשארנו בדריכות מלאה ונכונות להגן גם כשהאיום נדמה רחוק". סרן אופיר אפללו

ואז הגיע סוף חודש אוגוסט. כלל מפקדי הגזרה מקבלים התרעה מודיעינית שתהפוך לימים לאירוע המרכזי בתעסוקה המבצעית: "היינו ערוכים לאיומים שונים, וביניהם גם לאיום הרחפנים. לכן, סיכול הפיגוע לא תפס אותנו בהפתעה גדולה - אלא במוכנות".

הפיגוע אכן סוכל, אבל הכוננות של גדוד 101 לא הסתיימה גם לאחריו. "נשארנו בדריכות מלאה ונכונות להגן גם כשהאיום כביכול נדמה 'רחוק מאיתנו'", הוא מדגיש.

לאורך כל תקופת הקו הלוחמים עסקו בפעילויות מבצעיות שוטפות ולא הורידו את הרגל מהגז. "אנחנו דואגים לקיים פעילות בשלל מוצבי הגזרה, וגם במוצבים חוצי גדר", מספר המ"פ, "המטרה היא בסופו של דבר לבסס את הריבונות שלנו בשטח ולסגל לעצמנו מיומנויות שיאפשרו לנו לשמור הגזרה טוב יותר". 

"התקופה הזו, מעבר לתעסוקה ולהגנה על גזרת רמת הגולן, תרמה לנו לא מעט בתור כוח חי"ר שצריך להיות זמין למלחמה, בכל ההיבט של שמירת הכשירות", חותם סרן אפללו. "למדנו לפעול בשיתופיות עם כוחות נוספים בצבא; עם איסוף, שריון, הנדסה, ארטילריה ועוד. זה רק מראה שהצלחנו להוציא מבצעים גדודיים איכותיים בנוהל קרב מסודר כדי לשמר את ה'מתח המבצעי'".

כראוי ללוחמים שעשו הכול כדי לשמור על הגזרה בה הוצבו - הם גם שמרו על הכושר. גדוד 101 סיים את התעסוקה המבצעית במירוץ שאורכו עשרה קילומטרים, ביחד עם תושבי האזור.

סג"ם גסלין אולי גרה ליד הכינרת, אבל את תפקידה הראשון כקמב"צית 202 אחרי היציאה לקצונה היא התחילה בגליל, בגזרת 769 השכנה. "הגעתי לגדוד בדיוק בכניסה לתע"ם (תעסוקה מבצעית), כל הפלוגות היו עוד בתנועה ומיקמו עצמן - מבחינתי זו הייתה קרקע פוריה ללמוד", היא מודה.

"אני מתעסקת בכל מה שקשור לפעילות מבצעית - ניהול קרב, נוהל קרב, עבודה צמודה למג"ד בשעת מבצע או פעילות כדי לוודא שכל ההנחיות יוצאות לפועל, תחזוקת החמ"ל, תפעול זיהויים ואירועים חריגים למול האויב - והרשימה עוד ארוכה", היא מחייכת. "אני אחד הגורמים המקשרים הבלעדיים עם החטיבה המרחבית, וזה הופך את התע"ם ללב התפקיד שלי". 

גדוד 202 הוא אחד הגדולים בצה"ל ומונה שש פלגות לוחמות, ביניהן פלוגת המסלול, הרובאיות, פלגת הח"ץ (צנחנים חרדים) ופלגת האש המסייעת הבנויה מהצוותים הייחודיים. "ההרכב מסייע לנו מאוד ואפשר לשלוח שתי פלוגות בגזרה שכנה לנו", מסבירה הקמב"צית. "כך הייתה לנו פריבילגיה לפתח קשר עם ההתיישבות ולאמן את כיתות הכוננות, בקרבת המקומיים".

יכולת לראות על הפנים של הכוחות שהם חיכו לשעת השין

סדר היום השגרתי, בדומה לזה של הצנחנים ב-474, אכן אינטנסיבי - וגם הוא עמד להשתנות ב-180 מעלות מתחילת הקו לאמצע הדרך. "היום מתחיל עם פתיחת צירים, התאג"ד והחפ"קים יוצאים כדי לתגבר בשעות הרגישות יותר", מתארת סג"ם גסלין, "ומעלים טיוליות אספקה וניוד להר, בו נמצאים הלוחמים כבר בשמירות השוטפות. בעמק - 'גזרת הגדר' של החטמ"ר - מתחילים את משימות הסיור והבט"ש. כל זיהוי חשוד שמועבר מהתצפית כמובן מקפיץ את הכוחות - כל אחד בגזרתו, ופלוגות ההר שנמצאות בעצם בתוך מובלעות - מתעסקות הרבה גם בפעילות מבצעית שהשתיקה יפה לה".

ובהתאם, גדוד גדוד 202 נערך להתפתחויות של סוף חודש אוגוסט, שגלשו גם לתחילת ספטמבר. "ההתרעה הראשונה הגיעה אחרי 9-8 שבועות של תע"ם", היא משחזרת. "רגע לפני שהבנו שהמצב עומד להשתנות, נכנסנו לישיבת מוכנות שגרתית בנחל שיאון עם המג"ד והמ"פים. ממש בכמה דקות מפקד הגדוד החליט שהוא פותח עוד מפקדת גדוד להיערכות ומסדר את החמ"לים בהתאם למה שיתפתח. אז הנחנו כי בזמן הקרוב שום דבר לא יישאר כרגיל".

מכאן, סג"ם גסלין מספרת על היערכות הלוחמים: "כל פלוגה התארגנה ברמתה על פקודת מלחמה. כלומר, ממצב שבו כל פלוגה מאיישת מוצב - הלוחמים מילאו את כל הגזרה. הרבה יותר קל להיות בבקרה על פלוגה כשהיא 'בבית', אבל ברגע שמכריזים על התרעה - גם למטה הגדוד וגם למ"פ יש צורך בהבנה של איפה כל צוות נמצא; באיזו עמדה, באיזה שיח, על כל תזוזה להיות מוכרת על מנת לספק מענה טוב ולמנוע השתלשלות אירועים לא רצויה".

הערכות המצב הפכו תכופות מבדרך כלל, אבל טרם הייתה השערה מדויקת של מתי ולהיכן יגיע האיום. "כשכוח מחכה בידיעה שהאירוע יקרה מחר - והימים עוברים ועוד לא מתרחש דבר - הוא עלול להיגרר לשאננות - אבל אנחנו לא יכולים ולא מקבלים כזה דבר", מדגישה סג"ם גסלין. "הלוחמים הבינו שמדובר באיום קרוב וממשי, לא משנה כמה זה מאתגר. בכל פעם שהמג"ד עלה בקשר, יכולת לראות על הפנים של הכוחות שהם חיכו לשעת השין, מתוך רצון לבצע את משימתם על הצד הטוב ביותר".

סג"ם קרן גסלין

בתום שבוע מתוח, בוצע ירי הנ"ט לעבר אביבים, השוכן בגזרה הצמודה לגדוד 202. "בהתחלה, הגדוד לא חשב ששם הולך להיגמר האירוע", מוסיפה הקמב"צית, "נערכנו למצב דו-גזרתי שמגיע גם אלינו. העברנו אספקה לכוחות על ההר בדרכים עקיפות כדי לא להתבלט על הצירים. התנועה הייתה ברכבים אזרחיים, ללא מדים, ניסינו להבין מה המטרות האפשריות של האויב. לבסוף, הגיעה ההודעה הרשמית מהמג"ד: 'החוליות מתקפלות, האיום לא יגיע לגזרתנו'".

"כן, החזרה לשגרה הייתה מוזרה מאוד", צוחקת הקמב"צית מגדוד 202, "זה היה שבוע כל כך סיזיפי, ופתאום לחזור לישיבות מטה ולאחד מחדש את החמ"לים - זו פשוט הרגשה שונה. חידשנו את התע"ם, בהתבסס על ההתחממות בגזרה הבנו איזה מענה צריך לתת לכל קו דיווח בגזרה, לאן הלוחמים צריכים לקפוץ, במה האויב השתנה, ואיך זה משפיע עלינו. המפקדים ניצלו את העובדה שהם נכחו באירוע חריג ומתפרץ ולמדו להלאה".

"בקו הזה רשמנו לעצמנו כל מיני משימות שביצענו בפעם הראשונה", היא מציינת. "מעבר לעבודה מיטבית עם יחידות נוספות שהשתתפו בפעילויות המובלעות והמיוחדות שלנו, יחידת הניוד אפשרה לנו לשמור על הלוחמים בהר מחוברים. וכמובן, גדוד השריון 77, שפעל עם הפלוגות שלנו, נתן לנו להתנסות בבניית צק"מים (צוות קרב משולב) של שריון וחי"ר וליצור כוח אחר שאין לכל תחום בנפרד".

התקופה של 202 בגזרה הצפונית מגיעה לסיומה, וסג"ם גפלינ: "אנחנו מלומדים יותר מהתעסוקה האחרונה ומאמינה שהשארנו חותם. כל מ"פ בדק מה אפשר לשנות ואיפה, לקחת עוד יוזמה ולשפר את העשייה בגזרה, לעניין את האויב כדי להבין מה מושך אותו במבט לעתיד. אני באופן אישי שמחה ששובצתי כאן, בעיקר בזמן הזה, ובטוחה שכל לוחם יעיד - מכאן אנחנו לא יוצאים אותו הדבר".