המילואימניקים שהפכו עולמות למען אבי - חולה הקורונה הקשה בישראל

הוא היה חולה הקורונה הקשה ביותר בארץ, אחרי שנדבק בעיצומו של הגל הראשון, לפני שנה וחצי. רס"ל (במיל') אבי עזריאל היה מורדם ומונשם בבית החולים במשך 8 חודשים, כשרופאים רבים לא האמינו שמצבו יוכל להשתפר. רק לפני חודש חזר לביתו, מלווה במשפחתו ובחבריו, כשהוא מתקשה לדבר -  אבל עם התרגשות בעיניים שאי אפשר לפספס.

רס"ל (במיל') עזריאל הוא "מורעל צבא", כפי שמכנים אותו חבריו, ששירת במילואים בצנחנים עד גיל 62 כחייל במרגמות, ובשנים האחרונות כנהג במפח"ט. 

"מאותו רגע שאבי נדבק, החיים שלנו השתנו ב-180 מעלות", משחזרת ורד אשתו, "הוא התאשפז בבית חולים וחובר למכונת הנשמה. משם הכול הידרדר".

אבי רותק לכיסא גלגלים, איבד מיכולתו לדבר ונכנס לשגרת טיפולים הכרחית מסביב לשעון. "זה השפיע על כל הסביבה שלו", היא משתפת, "ההתמודדות עם המחלה ועם מצבו המסובך קשה מנשוא. העברתי את ארון הבגדים שלי לבית החולים וחייתי לצד מיטתו".

בתוך המציאות המורכבת והחשש התמידי להחמרה במצב הרפואי, מספרת ורד על דבר אחד חיובי, שלא ציפתה לו: "בכל יום הייתי מקבלת עשרות הודעות מחבריו של אבי מהמילואים שדרשו בשלומו. הטלפון שלי הוצף בהצעות לסיוע מהם בכל דבר אפשרי - החל מיוצאי החטיבה של אבי שהציעו את שירותם כרופאים ועד לחגיגות יום הולדת שארגנו לכבודו כדי להרים את מצב רוחו".

זה אינו המקרה היחיד בו יוצאי החטיבה במילואים מתגייסים איש לעזרת רעהו. למעשה, הם הקימו את "עמותה 55", שמורכבת מצנחנים בשירות מילואים פעיל שמסייעים למילואימניקים אחרים מהחטיבה בכל דבר שנדרש.

"אנחנו דואגים לחיילים ולמילואימניקים בקצה, כי בסופו של דבר, הם הבסיס להכול", אומר רס"ם ליאור סיני, מנכ"ל העמותה וחבר קרוב של אבי מהמילואים, "מגייסים כספים, משקיעים במלגות ליוצאי החטיבה שלא יכולים לממן לימודים, מחלצים חיילים שמצאו את עצמם בחובות - כל זה כתוצאה מהדבק הצנחני שמחבר בינינו, ומערכים של נתינה ומחויבות שיש לנו אחד כלפי השני".

"כששמענו שאבי אושפז, עבורנו זו הייתה קריאה לדגל", מכריז רס"ם (במיל') סיני, "הוא חבר קרוב שלחם איתנו כתף אל כתף, ומחובתנו לעזור לו. גייסנו רופאים יוצאי החטיבה שילוו אותו ותמכנו במשפחה בשעה הקשה שלה". אבל מעבר לעזרה הזו, הסיוע הבולט ביותר של העמותה ניתן כשצריך היה להחזיר את אבי לביתו מהאשפוז הארוך. 

"לא היו לנו האמצעים להנגיש את הבית לאבי, שמתנייד כעת בעזרת כיסא גלגלים", מספרת ורד, "כשהחברים מהעמותה שמעו על זה, ארגנו מיד קמפיין גיוס כספים גדול". בתוך 24 שעות, גויסו כ-100,000 שקלים לטובת שיפוץ הבית והנגשתו. נבנה שביל מיוחד שמאפשר לאבי להגיע לרכב ולתרגל הליכה באמצעות הליכון, המקלחת והשירותים הורחבו והונגשו והבית כולו הותאם לאבי". 

דותן רובנר, שהגיע במקור מחטיבת כפיר עד שהפך למג"ד, הצטרף גם הוא לעמותה אחרי שהתחבר לרעות והמשפחתיות של החטיבה, והפך לאיש הביצוע של המשימה.

"זו הייתה חוויה קשה מאוד, לראות אדם שהיה המצחיק של החבר'ה בכזו מצוקה", מסביר רס"ם (במיל') סיני, "לא הייתה פה שום שאלה. לכולנו היה ברור שנפעל באמצעות העמותה כדי להקל עליו ועל המשפחה כמה שאפשר. גיוס הכספים הוא רק אחת הדרכים שלנו לתמוך בהם. זה חלק מהערבות ההדדית במשפחת הצנחנים והתפיסה הכנה שלא משאירים אף אחד מאחור - בכל גיל ובכל שלב בחיים". 

"כולנו חברים טובים בשמחות", אומרת ורד, "אבל חברות אמיתית נמדדת כשהמצב קשה ומורכב. הם הפכו לחלק מהמשפחה שלנו. שמחו איתנו, בכו איתנו, היו שותפים מלאים בחווית האשפוז של אבי ונתנו לי כוח לעזור לו, ולאבי את הכוח להמשיך להילחם על חייו". 

"אין לי ספק שאבי היה עושה אותו דבר בשביל כל אחד אחר מאיתנו", הצהיר רס"ם (במיל') סיני בהתרגשות, "בסוף זה לא עניין של גיוס כספים ומלגות - זה עניין של שימור הקשר המשפחתי והחברי שמחבר בינינו כצנחנים. אנחנו שם ונהיה שם לא רק עכשיו. גם אם האדם סיים מילואים. אנחנו תמיד שם בשבילו".