"לא האמנתי שאעמוד שם. עם דמעות בעיניים - פתאום הבנתי כמה עברתי"

תשאלו את עצמכם לרגע - איפה הייתם לפני שלוש שנים? לפני שנתיים? לפני שנה? כנראה שעברתם כמה מסגרות, בהן השתנתם והתפתחתם. 

נדרשה להחליף מילה אחת עם רב"ט גלב שצניקוב, לוחם בגדוד 202 של צנחנים, בשביל להבין שאצלו הסיפור הוא אחר. לפני חמש שנים היה מכור לסמים, לפני שלוש עוד שהה במוסד הגמילה "מלכישוע", ולפני כשנה סיים טירונות ארוכה בחוות השומר. בשבוע שעבר רב"ט שצניקוב יצא למסע הכומתה, כאקט המסכם של הכשרת הלוחם המאתגרת. 

את רב"ט שצניקוב פגשנו לפני כשנה, בסוף מסע חוסן, המסכם את הטירונות בחוות השומר. גם שם, נדמה שהוא לא לוקח את המקום בו הוא נמצא כמובן מאליו - כשאני שואלת האם הוא האמין שנדבר כשכומתה אדומה על ראשו, קולו הופך מבויש: "לא, ממש לא, אבל בזכות הקשיים ובזכות הנפילות אני מי שאני היום". 

גלב נולד באוקראינה וכשהיה בן 6 עלה לארץ עם משפחתו. הוריו התקשו למצוא עבודה ולא הצליחו לספק תמיכה כלכלית למשפחה והוא חווה קשיי התאקלמות שהובילו לנידוי וגזענות מצד חבריו לכיתה. 

"השתמשתי באלימות כמגננה", מעיד רב"ט שצניקוב, "השעו אותי מבית הספר כל שני וחמישי, השתתפתי בקטטות חמורות וגם בלימודים לא הצלחתי. זה היה כמו מדרון חלקלק - בגיל 12 נפלתי לאלכוהול וכבר בגיל 15 התמכרתי לסמים. מהר מאוד מצאתי את עצמי ברחוב, זה היה כמו סרט רע". 

"יום אחד הבנתי שאין לי למי לפנות ולאן ללכת, שאני מסוכסך עם כולם - עם ההורים, המשטרה, עם כל מי שסביבי. הייתי בתחתית, בשפל המדרגה", מספר רב"ט שצניקוב ומוסיף שהגיע למסקנה שהוא חייב התחלה חדשה, אותה מצא במוסד הגמילה "מלכישוע". 

"התכוונתי להיות שם חודש וחצי - לטפל בעצמי ולחזור לאותה השכונה. מהר מאוד הבנתי שיש לי כאן הזדמנות אמיתית, אז החלטתי להישאר עד סוף התיכון. יצאתי עם תעודת בגרות מלאה וחלום אחד - להתגייס לקרבי".

ארבעה חודשים לאחר מכן, הוא התגייס לחוות השומר - שם עבר בהצלחה טירונות מיוחדת של עשרה שבועות, ובסופה הצליח להיכנס למסלול הקרבי הנחשק. את הטירונות סיים בדיוק לפני שנה ומשם התגייס לגדוד 202 של צנחנים והחלום להיות מ"כ וקצין, התחיל להראות אפשרי. 

ביום רביעי שעבר, רב"ט שצניקוב עשה את הצעד הראשון וסיים את ההכשרה. שם גם קיבל בשורה משמחת - בתחילת החודש הבא ייצא לקורס מ"כים, בהקצאה אפס, ויעשה את הצעד השני בהגשמת חלומו. 

קרדיט לתמונות: "חוד החנית"

כששאלתי את גלב אם הוא מרוצה מהמקום אליו הגיע, הוא סיכם את התחושות ברגע משמעותי אחד שהיווה חותמת סופית למסע שעבר ולמלחמות שניצח: "המ"פ שלי ואני הובלנו את מסע הכומתה ביחד, ובשבוע המלחמה שקדם למסע הייתי ׳הצל׳ שלו. בסוף המסע הוא העניק לי את הכומתה. הרגע הזה הוא רגע שלא אשכח לעולם. לא האמנתי שאני אעמוד שם ואזכה להכרה. עם דמעות בעיניים פתאום הבנתי כמה עברתי".

"פעם הרגשתי שאני מהווה עול על החברה", מספר רב"ט שצניקוב בגאווה, "והיום אני שמח להגיד שאני בדיוק בצד השני של המפה, כל מה שאני חושב עליו זה איך אני תורם לחברה ולא לוקח ממנה. אני בטוח שזו רק ההתחלה".