הלילה הלבן בצאלים של הלוחמים באדום

אני מגיע לבסיס צאלים בדיוק ברגע שכל מפקדי הצנחנים יוצאים מקבלת הפקודה האחרונה. הפנים שלהם לא מסגירות דבר, אבל שעתיים אחרי, כבר נצא לדרך: לתרגיל הכלל חטיבתי שידמה את משימתם הקרובה ברצועת עזה. 

רק לפני מספר שבועות סיימה החטיבה האדומה את תפיסת הקו בסוריה, ועכשיו היא ניצבת בפני חזרה לגזרה הדרומית, כחלק מ'מרכבות גדעון'. 

עשרות קצינים יושבים דרוכים, משוחחים ביניהם ומבינים שזה בדיוק הזמן ליישור קו סופי על תרחישי התרח"ט. ובתום שיחת הפיקוד, ירדנו לשטח. שם פגשתי את מאות לוחמי 101, 890 והסיירת. 

אני מפריע לסמל א' בשאלתי בעוד הוא באמצע הביס. סימן לי שנתרחק לרגע מהרמקולים כדי שאוכל לשמוע אותו: "זה תרגיל שנועד להכין את כולם, מהלוחם ועד המפק"ץ והמ"פ", מסביר סמל א', לוחם בגדוד 101, "חלקנו כבר נלחמנו במעוזי הטרור בעזה ומכירים את הגזרה מקרוב, אבל בגלל תחלופת הכוחות והחדשים שהצטרפו - היה צורך לעשות תרגיל בסדר גודל רחב, ולעבור בצורה קפדנית על התו"ל".

אני ממשיך להסתובב בין הצוותים והפלוגות. קולט ותיקים וצעירים יושבים יחד. אוג 23' מספר על ההיתקלות שעבר בפעם הקודמת בחאן יונס, בזמן שמרץ 24' שואב כל פרט מידע, לקראת מה שקרב ובא. 

את המור"קים והחושך המוחלט קוטעת צעקה: "פלוגה לקום! שתי דקות יצאנו!" במהרה, הלוחמים נעמדו בטורים משורטטים והחלו לנוע לכיוון השטח הפתוח, בדרכם ללש"בייה "עזה הקטנה" - שם תינתן יריית הפתיחה לתרגיל.

ההליכה לא הייתה רציפה, וכל כמה מטרים עצרנו לחיפויים. קשר המ"פ העביר עדכונים על תמונת המצב בכל רגע נתון: 'כוח משמאל', 'רות. כולם בכריעה', 'כאן קשר, 20 מטרים מאחוריך, רואים את הנ"צ'.

בהתחלה נדהמתי איך הם כולם מתפקדים בתיאום מדויק בלי להוציא מילה מהפה, ובאחת ההפוגות פתר לי אחד מהם את התעלומה: "הלוחם בראש הטור מסמן בעזרת תנועות ידיים מה הדפ"א שהתקבל. אם נגיד הוא הולך במעגלים, זה סימן שצריך לרדת למצב כריעה - ונעביר את ההחלטה אחורה, עד שכולם ידעו מה לעשות".

ברגע שהגיעו ללש"בייה, איגפו את המתחם מהצדדים. כל צוות קיבל משימה, איתור או שניים עליו יצטרך לפשוט. וכמו בזמן אמת, הלוחמים לא ידעו מה מחכה להם בפנים, בין אם מדובר במחבלים שיצטרכו לנטרל או מצבור אמל"ח גדול שיש להחרים. 

ולאחר שהבינו מה עומד לפניהם, השלב הבא היה לתכנן דרך יעילה לבצע את המשימה - ואז להשלים אותה, תוך הסקת מסקנות דינאמית על אופן הפעולה שבחרו. 

איתנו משתלבות גם חיילות מדמות אויב. "הן עוזרות לנו להפוך את התרגיל לכמה שיותר מציאותי", אומר סרן ר', מ"פ בגדוד 101, "זו לא תהיה פעם ראשונה שלנו בעזה ואין ספק שאנחנו כבר מכירים את הזירה והאויב, אבל צריך תמיד להיות מוכנים ולזכור מול מה ומי אנחנו מתמודדים". 

השעון הראה 2:07 בלילה, ירח חצי מלא האיר בשמיים וגיליתי שהגענו כבר לאמצע התרגיל. בעוד ש-101 ו-890 המשיכו בפשיטות על הבתים, איתור אחר איתור, באותו הרגע פתאום אני קולט בזווית העין את לוחמי הסיירת, מקובצים מאחורינו.

"המשימה שלנו היא אחרת", מבהיר מפקד הסיירת בשיחתו ללוחמים רגע לפני היציאה, "חובה לזכור שאנחנו כמו אגרוף אחד, כשלכל אצבע תפקיד ספציפי. צריך להסתכל על השלם, ואיך אנחנו מבצעים בהצלחה משימה גדולה עד הסוף ובלי טעויות, לא רק כסיירת - אלא כחטיבה שלמה".

וכך יצאו גם לוחמי ה'עורב' אל עבר "עזה הקטנה", ובעוד אני צועד לצדם, אני מנצל את הזמן לתפוס לשיחה אחד בעל ניסיון, שכבר מכיר מבפנים את כל הזירות במלחמה. "מעזה ללבנון ועד סוריה, יש עוד כוח ורצון להמשיך", זורק לי סמ"ר ק' חיוך קטן, "אנחנו יודעים טוב מאוד בכל רגע נתון למען מה אנחנו נלחמים, ולא נעצור עד שננצח - ושכל אחינו ישובו מעזה הביתה".

בין פיצוצים ויריות לצעקות אשר הפיגו את הדממה, ובליווי קולות ריצת הלוחמים ברחבי הזירה - מאחורי המסגד המרכזי כבר החלה לעלות השמש. 

כך, נחתם לילה ארוך ולבן, ואני שכבר מת לישון, מסתכל מהצד על הלוחמים הערניים לחלוטין - ומנסה לשאוב קצת מהכוחות הבלתי נגמרים שיש לחטיבת הצנחנים.