"השאיפה שלי היא שבסוף - אני אהיה מפקד כמו עדן"

את ימי המלש"ביות האחרונים שלו, בילה ת' בעיקר בים, "עוד כמה ימים אני מתגייס, ובינתיים אני גולש. אני מחכה שזה יגיע ובעיקר רוצה כבר להתחיל", כך נפתחת השיחה איתו. מאז שהתקיימה הוא כבר הספיק לצעוד דרך שערי הבקו"ם - והתגייס לחטיבת הצנחנים. 

ועבורו, לים יש מקום מיוחד יותר מחוף, שמש וגלים. את האהבה הזו חלק עם אחותו - סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, מפקדת כיתת טירונים ולוחמת בחטיבת החילוץ, שנפלה ב-7 באוקטובר בקרב בבא"ח העורף 'זיקים'. "עדן לא הייתה גולשת, אבל גם היא הייתה מבלה שעות על החוף. בכנות, אני לא הצלחתי להבין מה היא עשתה שם כל הזמן", הוא משתף אותי בחצי צחוק.

את אותה השבת בה נפלה עדן, ת' זוכר בבהירות. "היא כתבה לנו בוואטסאפ שיורים עליה, אבל אף אחד מאיתנו לא באמת הבין למה בדיוק היא התכוונה. בשלב כלשהו, קיבלנו הודעה שפינו אותה לאחד מבתי החולים בדרום, ההורים שלי הלכו לשם ולא מצאו אותה", הוא חוזר לאחור. "אני והחבר הכי טוב שלה, יצאנו יחד באוטו והתחלנו לחפש גם בבתי חולים אחרים. ואז, קיבלנו שיחה מאבא שאמר 'תחזרו הביתה'. מזה הבנו הכול". 

במהלך מתקפת חמאס על העוטף, הסגל הפיקודי של טירוני 'תבור', ועדן איתם, החליפו את הטירונים בעמדות השמירה במטרה להילחם ולבלום את ניסיון הפלישה לבסיס. המ"כית, שתפסה אחת שפונה לעבר הרצועה, נלחמה בעוז - עד שנפלה. באותו הקרב, נפלו עוד חמישה מפקדים ומפקדות בסגל וטירון, בעודם מגנים בגופם על עשרות טירונים, חיילי מנהלה ואזרחים ששהו בבסיס: רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל, סרן אור מוזס ז"ל, סגן אדר בן סימון ז"ל, סגן ינאי קמינקא ז"ל, סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל, סמ"ר עומרי ניב פיירשטין ז"ל ורב"ט נריה אהרון נגארי ז"ל.

"הדבר הראשון שהצלחתי לחשוב עליו זה 'מה עכשיו' ו'איך ממשיכים מפה'. לא הייתה לי תשובה ברורה", הוא מתקשה לתאר. "אנחנו חמישה אחים במשפחה, אני ועדן הכי קטנים. היא הייתה כמו תאומה שלי. תמיד היינו הולכים יחד לבית הספר, והיום-יום שלנו כלל הרבה ריבים על השלט של הטלוויזיה. אבל בסוף - היינו הכי קרובים".

הקשר איתה המשיך ללוות אותו בכל צעד, גם לקראת הגיוס: "המטרה שאני מציב לעצמי היא להיות מפקד כמוה. זו התכלית וגם המטרה - לפקד. אני רוצה להמשיך את דרכה, לצאת לקצונה ולהיות מפק"ץ. וכמו שהיא, ברגע האמת שלה, שלחה את הטירון שהיה איתה אחורה ונשארה להילחם, אני רוצה להאמין שבמצב דומה, אפעל כמוה". 

ת', שכעת מתחיל את דרכו כלוחם בצנחנים, מספר על התמיכה מהבית: "אצלנו קרבי זה מסורת, אתה נולד לזה. אחרי שעדן נפלה, זה לא התערער, אני אפילו יותר בראבק על זה, למענה. אחי הגדול שירת בפלח"ן צנחנים וסבא שלי היה מהמקימים של גדוד 101 בזמנו. בשביל המשפחה שלי, זו עוד כומתה אדומה בבית - זה תורשתי".

וכשהוא מנסה לתאר מי הייתה עדן, לרגע יש שתיקה - ואז הזכרונות ממהרים לצוף: "היה לה קטע של צניעות. בתיכון, היא הייתה אחת הבנות האהובות בשכבה, אבל לא הסכימה להבין למה אנשים מתחברים אליה כל כך. עדן שרה מדהים. אבל היא לא הסכימה לעשות את זה בפומבי - היא הייתה שרה רק במקלחת, ואנחנו היינו מנסים להקליט אותה בסתר".

"יש לי המון זכרונות ממנה, אבל, זה שנותן לי הכי הרבה כוח זה דווקא אחד שאני לא באמת 'זוכר' - הקרב בשבת ההיא", הוא ממשיך באותה נשימה. "אני שומע הרבה סיפורים על איך היא שלחה את הטירונים אחורה, ונשארה על הגדר. אני כל הזמן מדמיין את הרגע הזה. כשזה עובר לי בראש, אני פשוט חושב: 'איך אני יכול לעצור עכשיו, אחרי שעדן המשיכה להילחם עד הסוף?'"