"ראינו עשן מהבית, ר' כבר על הכוונת. ופתאום - יד בחלון"

זה היה המבנה האחרון, ביום האחרון של 890 בשכונת הקסבה של בינת ג'ביל. משהו באותו איתור מדליק ללוחמים נורה אדומה. "הם ניגשים לדלת, ורואים שהיא חצי פתוחה", משחזר מפק"ץ הצלפים, סגן ע', לראשונה מזה שלושה שבועות. "עכשיו, אין דבר כזה דלת חצי פתוחה בקסבה אחרי שבועיים של פעילות - או שהן פרוצות מההדף, או שהן נעולות מבפנים".

הם מחליטים להטיס פנימה רחפן, שמזהה רק כמה אמצעי לחימה ופחיות שימורים על המדרגות. נותר שלב אחד בלבד לפני שהכוחות ייכנסו בעצמם: "במהלך כל הלחימה, יחידת עוקץ נמצאת איתנו בתקיפות . גם הפעם, מפק"ץ עוקץ שולח פנימה כלב חנ"ם לאיתור מטענים, שחוזר ללא ממצא חריג, מאחר ומלכוד לא היה הבעיה כאן. בכל זאת, יש תחושה שמדובר במקרה שונה וצריך להתעכב, ולכן מתבצעת סריקה נוספת עם כלבת התקיפה ברני".  

רב"ט א', סגן ע' ורב"ט ר'

תוך כמה רגעים, נשמע צרור יריות. בזכות ברני, שהספיקה אפילו לנשוך אחד מהמחבלים - מפקד הכוח מבין שמסתתרים בבניין חמושים. "אני זוכר ששמענו את הצעקה של המפק"ץ", מספר רב"ט א', צלף בגדוד 890, שהיה בעמדת שליטה קרובה שצפתה על האירוע כולו. "עקבנו במבט אחרי ה-D9 והטנק שעשו אחורה פנה, וראינו את העשן עולה מאותו הבית. רב"ט ר' לידי כבר התמקד על המחבלים עם הכוונת. הוא הכווין אותנו כדי שנפתח זוויות ירי נוספות לעבר האויב".

חילופי האש עברו במהרה לגג, אליו עלו שניים מהמחבלים תוך שהם ממשיכים לירות לעבר הכוחות בפנים. "פגענו באחד, וחיסלנו אותו במקום. אחרי דקה, אולי אפילו קצת פחות, צץ ראש נוסף - וגם אותו הורדנו", אומר רב"ט ר'. יתר כוחות הצק"ח המשיכו לכתר את האיתור בעזרת רחפנים, טילי גיל, פגזי טנקים ועוד.

בערך רבע שעה אחרי סגירת המעגל הראשונה, רב"ט ר' והמפק"ץ זיהו פרט נוסף: "זו הייתה תנועה די חשודה, צל בתוך חלון שהזכיר בן אדם, אבל לא זז". במקביל אליהם, גם חברי צוות הרחפנים הריצו את התיעודים מההיתקלות והודיעו שככל הנראה שהו במרחב 6 מחבלים, ולא 2. "הצלבנו את המידע, המשכנו להסתכל, ופתאום הופיעה יד בחלון. מיד כיוונו אליה מטח, עד שהאיום הוסר בוודאות".

"אלו מחבלים שראינו בעיניים שלנו מחזירים צרורות קלאץ' נגד חברים מהגדוד", מכריז רב"ט ר', "כאלו שאם לא היינו מחסלים אותם, הדברים היו נראים אחרת. וזה באמת סיפוק גדול". בסך הכול, הצלפים חיסלו 3 מתוך 6 מחבלים, ושאר הגדוד השלים את המשימה נגד יתר חברי החוליה שנותרו - למרות עליונות הגובה ההתחלתית מצד האויב.

כשהאירוע הושלם סופית, הכוח התפנה למקום בטוח והחל בתחקור. "שם הבנו עד כמה היחידות השונות עבדו יחד בצורה טובה, לפי הספר", מפרט סגן ע', "התמודדנו עם ההיתקלות הזו כמו שצריך, וללא הרוגים או פצועים מחיילי הגדוד. לצערנו, איבדנו את ברני הלוחמת על ארבע, שללא ספק הצילה חיים".

חיסול החוליה כולה הוא הישג מאוד משמעותי, במיוחד בהתחשב בעובדה שזו הפעילות הראשונה של הצוות (גיוס מרץ 25') מעבר לקו אויב. לרב"ט א', נפל האסימון רק בנסיעה חזור ב'טטרה' (רכב צבאי - ש.ש) לשטח הכינוס: "הדבר הראשון שהיה לי חשוב לעשות היה לבדוק אם נשארה לי בטריה בטלפון ולהתקשר לאמא, אבא, אחי והחברה שלי. להגיד להם שהכול בסדר איתי".

"רק ככה עיבדנו באמת את כל מה שעברנו, כי זה היה ממש טרי, שעות בודדות לפני כן עוד היינו בהיתקלות", מחזק את דבריו חברו לצוות, רב"ט ר', "כשאתה מספר לאנשים את מה שעברת, זה מוריד לך קצת לחץ. ברגע הזה הרגשתי שאני יכול לקחת נשימה".

עכשיו, את המעבר לקו בעזה, מבצעים 890 עם אותן הנורמות, הסטנדרטים, והמשמעת המבצעית שאפיינו את הלחימה בגגות בלבנון - ואת חיסול 6 המחבלים בפרט. כפי שרב"ט א' משתף: "לי עוזר להזכיר לעצמי שדווקא ברגע בו אוריד מהדריכות, הסכנה תפתיע אותי. ואין סיכוי שיהיה לי מחבל בכוונת ואני לא אפגע בו, אני לא מוכן לאכזב ברגע האמת".