הצצה לאימון הרפואה הטקטית החדש של דובדבן, מגלן ואגוז

לא הרבה אפשר לספר על מתארי הלחימה של חטיבת הקומנדו ועל האתגרים הייחודיים בפניהם היא ניצבת בתוך שטח האויב. למרות זאת, באימון מפקדים אינטנסיבי אחד, התפנו כל מפקדיה, מרמת המפק"ץ ועד מפקד העוצבה, אל"ם קובי הלר, על מנת להתחדד ולהשתפר ביכולת קריטית לכל מצב חירום, בכל תוואי שטח ובכל גזרה - אתגר הרפואה הטקטית. 

קודם כל, תפסה אותנו המילה 'טקטית'. במה שונה הרפואה בשדה הקרב מכל טיפול שבשגרה? ומה לזה ולדובדבן, אגוז ומגלן? "מדובר בסוג רפואה בה הגורמים שנותנים את המענה הרפואי מיומנים גם בטקטיקות לוחמת קומנדו ברמה הגבוהה ביותר", מסביר רס"ן ד"ר ש', "המטרה היא שהם יהוו ממש חלק מהכוח הלוחם. רופא בקומנדו הוא לא רק רופא - הוא גם לוחם מקצועי שאסור לו בשום פנים להוות עקב אכילס לכוחות שמבצעים את המשימה". 

המפקדים כולם הגיעו בתחילת החודש לבסיס העוצבה שבבית ליד, ובראש ובראשונה יישרו קו בנושא ייחודיותה של הרפואה הטקטית בקומנדו. "קודם כל חשוב להדגיש שהרפואה בכל צה"ל מבצעת באופן שוטף התאמה לצורך המבצעי", מסביר הקרפ"ח, "לכן, לקחנו את האתגרים המבצעיים אליהם העוצבה נערכת, ועשינו להם את ההתאמות הרפואיות כדי להיות רלוונטיים בשדה הקרב במתאר הספציפי שמאפיין אותנו".

"האימון עצמו, שנועד למטרה הזו, כלל 8 תחנות", הוא מפרט, "הראשונה הייתה חשיפת החוליה הרפואית. איך כל חוליה שמתלווה לכוח מתנהלת בתוך מתאר לחימה, איך היא מבצעת ניתוחי שדה ואיך היא יודעת להחביר פצוע לכוח מפנה בתנאים הכי קשים שיש. רצינו שהם יראו שיש לצידם אנשים שגם בשטח ובמאפיינים מורכבים יוכלו לתת לכל נפגע את הטיפול המיטבי, ליצור קשר עם גורמים רפואיים ואג"מיים נוספים ובנוסף - לנהל אירוע מבצעי". 

התחנה השנייה, על פי ההיגיון, היא כמובן תחנת הפינוי. "היכולות האלה בחטיבה שלנו משתנות מאוד לפי המתארים השונים - ואנחנו כשירים לכולן: פינוי רכוב, רגלי וכמובן - מוסק", מציג קצין הרפואה, "אתה צריך להבין איך לשלב פינוי של פצוע מבלי לסכן את חייו תוך כדי שאתה לוקח בחשבון את האתגרים של היחידה במשימה עצמה - שטח הלוחמה, המאפיינים הפיזיים שלו, מאפייני האויב, ועוד".

בתחום הרפואה של חטיבת הקומנדו יש יחידות כירורגיות כמו היר"א - יחידת הרפואה האווירית. "הגוף הזה קיים רק באוגדה שלנו ומתמחה במתארי נתק וביכולת הגעה דרך האוויר", מפרט רס"ן ד"ר ש' את המעט שמתאפשר לו, "הצגנו למפקדים את כלל היכולות של היחידה, איך היא מתפעלת אירועים רפואיים מורכבים כמו ניתוחים ובעיקר - מה היתרון שהיא מביאה לשולחן בשעת חירום בשדה הקרב". 

"לאחר מכן עברנו לנושא המיגון", הוא ממשיך, "דיברנו על מה החשיבות שלו בצמצום פציעות - החלק הכי חשוב בטיפול. החל מסוגי הקסדות הטקטיות השונות שברשותנו ואיך הן משפיעות על בטיחות הראש, דרך אטמי אוזניים סלקטיביים ואלקטרוניים ומה היתרונות היחסיים של כל אחד מהם, קרמי, שכפ"צים, מיגון עיניים וכו'".

התחנה הבאה - מזון. "נגענו בסוגיה של תזונה ייחודית של לוחמי קומנדו", הוא מספר, "זה אמנם נשמע מוזר, אבל בסוגי הלחימה שהחטיבה שלנו מתאפיינת בהם צריכה להיות תזונה קלת משקל, עתירת אנרגיה, שיכולה לספק ללוחמים את הצרכים הקריטיים ביותר".

"הציגו בפני המפקדים אילו סוגי מזון מיוחדים הם עומדים לקבל, וראש תחום תזונת הלוחם מהמכון לחקר רפואת הלוחם (ענף פיזיולוגיה) נתן להם הסברים פרקטיים בנושא - מה לקחת על הגב, מה להשאיר מאחור, מה לאכול ומתי - כדי להפיק את המקסימום ממשקל האוכל שאנחנו סוחבים", הוא מוסיף.

"אם לפרוט את זה למזונות ספציפיים, מדובר בעצם במזונות העשירים בפחמימות מורכבות (קטניות כמו עדשים ושעועית, לחם שיפון ועוד), מול סוכרים, פחמימות פשוטות (מיצים ממותקים, עוגות, פירות, מסוגים שונים), מסביר הקצין, "כמו ספורטאים מצטיינים, גם לוחמי הקומנדו צריכים לאכול פחמימה מורכבת, לצרוך סוכרים זמינים סמוך לפעילות כך שמאגרי הגליקוגן (המרכיב שמייצר אנרגיה) לא יתרוקנו".

בתחנת המשקלים, למדו המפקדים איך מנהלים משקל ואיך מסדרים את הציוד בתוך התיק על מנת להפיק את המקסימום הפיזי מהלוחמים. "גוף הלוחם הוא האמל"ח הכי חשוב שיש לנו", קובע הקצין בנחרצות, "ההבנה של איך אנחנו ממצים את הפוטנציאל שלו ואיך אנחנו מייעלים את תהליך סחיבת המשקלים למטרה הזו היא קריטית עבור המפקד, כדי שיוכל להוציא מהצוות, הפלוגה או היחידה שלו את המירב". 

"בנוסף, כשסוחבים משקל כזה על הגב לאורך זמן רב במתאר אויב, ברור לנו שללוחמים שלנו חייבת להיות יכולת מקסימלית של תפקוד בתנאי עייפות מצטברת וחוסר שינה", הוא עובר לתחנה הבאה, "לימדנו את המפקדים כיצד ליצור את השינה הכי יעילה בזמן הכי קצר, איך לסדר את שעות השינה נכון, איך לנהל את משך היום גם במהלך לחימה על מנת לצבור ולאגור כוח ולא לבזבז אותו, ולסדר את הלו"ז שלפני המשימה באופן שיכין את הגוף למשימה עצמה". 

קצין הרפואה מתאר את אחד הכלים לשמירה על אנרגיה גבוהה לפני ובמהלך פעילות מבצעית. "מדובר באמצעי שנקרא 'תנומות טקטיות', שינה לפרקי זמן קצרים ומדויקים שמטרתה לתת 'בוסט' של אנרגיה בזמן הפעילות", הוא מפרט, "השימוש בזה קריטי מאוד בעולם מבצעי שהוא אינטנסיבי". 

"היום, השאיפה היא שהדרגים המטפלים הבכירים יימצאו כבר ברמת הפלוגה ויגיעו 'עד הקצה'", הוא מבהיר, "בקומנדו יש גורם מקצוע ספציפי לעניין - לוחם רפואה מבצעית. הוא דרג שנמצא בין חובש ופרמדיק, שעבר מסלול לוחם סטנדרטי כמו כולם והוסמך בנפרד לטיפול רפואי מיידי בשטח. בסופו של דבר, ככל שהפצוע יפונה יותר 'לאחור' כך הוא יפגוש גורם רפואי שיודע לתת מענה יותר משמעותי - אבל אותו דרג ביניים רפואי יוכל לייצב אותו עד לאותו רגע".

לכן, התחנה האחרונה הייתה זו שהסבירה על כל האמצעים הייעודיים שברשות רופא הקומנדו - אמצעי ניטור מיוחדים, כלי ניתוח, הציוד הרפואי החדיש ביותר. "כך נגענו בתפקיד הרופא בכוח ושילבנו אותו בתוך המשימה המבצעית באופן אורגני", מדגיש רס"ן ד"ר ש', "יש שינויים משמעותיים בתפיסת הרפואה בפן המבצעי, מתוך כך הבנו שחייבים לחשוף את המפקדים ליכולות הרפואה שקיימות היום, כדי שיבינו מה עומד לרשותם".

"הניהול האג"מי של אירוע רפואי לא פחות חשוב מהניהול הרפואי-מקצועי שלו, וכל זירה חייבת מפקדים משני הסוגים על מנת לא לשאוב קשב מהלחימה בגלל שיש פצועים. המפקדים הטקטיים חייבים להצטייד ביכולת קבלת החלטות שתאפשר חלוקה נכונה של המשאבים", הוא מחדד, "חתירה למגע, חתירה לפינוי, ניהול הזירה מסביב, חיפוי ובידוד שלה - כל אלו הם על המפקד הטקטי ולוחמיו, עליהם הוא מאציל את האחריות, כדי לאפשר למטפל הבכיר להעניק את הסיוע הרפואי המיטבי".

"בסופו של דבר - היכולת איתה יוצאים המפקדים מהיום הזה היא 'כף מאזניים' בחירום", מסכם רס"ן ד"ר ש', "אם המפקדים שלנו יהיו מוסמכים בה ברמה הגבוהה ביותר לא רק שהם יוכלו לתמוך ברציפות המלחמתית, הם יוכלו במו ידיהם להציל כל פצוע בר הצלה, וזו כל תורת הרפואה הטקטית-מבצעית מבחינתנו".