רגע לפני סיום הכשרת קומנדו - לוחמי אגוז בתרגיל ראשון מסוגו

לפני שאפשר בכלל להתחיל לדבר על התרגיל של לוחמי אגוז רגע לפני סיום הכשרתם, צריך ליישר קו על כמה מושגי מפתח. אחד מהם והחשוב ביותר - לא סתם מתחבא בין האותיות המרכיבות את שם היחידה.

את המילה "גרילה" כנראה שמעתם פעמים רבות מתחילת המלחמה, גם בהקשר לאירועים אחרים, מעבר לגבול הצפון-מזרחי של מדינת ישראל. שיטת הלחימה מוגדרת כגמישה ומצומצמת יותר, שנועדה להתמודד מול צבא סדיר. אך מול טקטיקה כזאת, יש לצה"ל כלים רבים. בין היתר, יחידת אגוז.

לוחמת אנטי-גרילה כוללת בתוכה שני מאפיינים עיקריים: מארב ופשיטה. הראשון חייב להתנהל תחת מעטה שקט וחשאי, ויכול להימשך גם ימים ארוכים. ואילו השני, שמגיע מיד אחריו, הוא פשיטה אגרסיבית, תוקפנית ומהירה כל כך, שהאויב אפילו לא מספיק להגיב בחזרה.

וזה בדיוק מה שמחזור נוב' 23, הבוגר בהכשרת אגוז, עשו בשבוע שעבר, בשיתוף עם השב"ס. הצטרפנו אליהם לפשיטה על מבנה מבוצר, שבמקרה הזה מגלם אותו בית הסוהר 'דמון' שבכרמל. 

"התרגיל הזה מסכם שבועיים של אימונים והכנות", מספר לי מ"פ בהכשרה, סרן ר'. "הלוחמים קיבלו מראש מודיעין מדויק, והשתמשו בכל מיני יכולות מיוחדות שיש לנו כדי לנתח את פנים המבנה. היית צריכה לראות את סדרת ההכנות שלהם. הם ירדו לפרטים הכי קטנים, ברמה של איך נראית דלת הכניסה לתא ומה שגרת היום של ה'אויב'".

כשאנחנו חולפים סמוך לחומה החיצונית של כלא דמון, סרן ר' מחווה בידו אל עבר הסבך הקרוב: "הלוחמים אורבים שם, בין השיחים, ובקרוב יתחילו בפשיטה". גם בהכוונת ידו של המ"פ, הם בלתי נראים.

"הם צריכים להיות הכי שקטים שאפשר, כדי שגורם ההפתעה יהיה בצד שלנו", הוא ממשיך, "במבצעים כאלה, אנחנו לא מגיעים עם טנקים, וחיל האוויר לא תוקף את האזור מראש. לכן, אנחנו חייבים להיכנס כמה שיותר חזק, ולצאת כמה שיותר מהר".

בשלב הזה, כלב 'עוקץ' מתקרב אל האזור, ומרחרח את השטח. אחד המנחים מסביר לי שהוא מחפש חומר נפץ חבוי. כשהכלב חוזר אל הלוחם שלו אחרי שלא מצא דבר חשוד, מגיע הרגע בו אפשר לצאת לחלק השני - הפשיטה. "במבצעים אמיתיים, אנחנו תמיד נשתף פעולה עם עוקץ", מבהיר סרן ר', "בגלל זה, בכל הזדמנות שיש לנו אנחנו מתרגלים ביחד".

שני לוחמי אגוז מגיחים מעבר לפינה בריצה ופורצים את השער האחורי. הכול קורה כל כך מהר, וקשה לעקוב אחר המתרחש. 

האימון כלל בין היתר גם דימוי אויב, באמצעות כדורי סרק ושימוש ברחפן "עוין", כשהצוות מתרגל פינוי מהיר של "פצועים" תוך התקדמות לעבר היעד. 

"אחד האתגרים שעליהם להתמודד איתם, זה הסתגלות לשינויים בשטח", מבהיר המ"פ, "בסופו של דבר, לא משנה כמה אתה מתכונן ונערך למבצע, כנראה שדברים בשטח לא יראו אותו הדבר, כי אלה החיים. אבל אם אתה מוכן כמו שצריך, אתה יודע להתאים את עצמך למצב במהירות גם תוך כדי הקרב".

ומיד אנחנו מקבלים הדגמה חיה. הלוחמים נתקלים בגדר נוספת שלא הייתה בתוכנית שלהם: "הם צריכים לדעת לתת מענה יצירתי ומהיר, בלי להשתהות".

הלילה ירד והלוחמים תופסים כמה דקות של אוויר בתום התרגיל. אבל מה שהם לא יודעים, זה שעכשיו הם עומדים לטפס על הר, בלי שביל מסומן ועם הרבה מכשולים בדרך. 

"במהלך הלחימה היו פעמים שהיינו צריכים לפנות פצועים, ולמרות שהמרחק היה קצר - קילומטר בערך - תוואי השטח היה קשה, והניווט בו עם פצועים יכול היה לקחת גם חמש שעות", מסביר סרן ר' את הרציונל מאחורי הבלת"ם, "ולכן החלטנו להטמיע את האימון הזה בהכשרה. בסופו של דבר, היחידה שלנו נלחמת בשטחים מורכבים, ואירועים מהסוג הזה ככל הנראה יפגשו אותם במבצעים אמיתיים".

"ובאופן כללי, אני זוכר איך בהכשרה שלי, הרגשנו אולי שיש דברים מיותרים, ולא הבנו את המטרה והסיבה שלהם. אבל עכשיו - זה לא ככה. המלחמה לימדה אותנו המון לקחים קריטיים וחידדה את חשיבות ההכשרה בצורה מוחשית".

"בקרוב הם כבר לא יתמודדו מול דימוי אויב, ויהיו בקו הראשון של הלחימה", מצטרף בסוף מפקד ההכשרה, רס"ן א'. "הם יצטרכו לזקק את כל השנה וארבעת החודשים האחרונים למבצע אחד בכל פעם. ראיתי בעיניים שלי איך הם הפכו ללוחמים טובים יותר בכל אימון מחדש, ואני יכול להגיד בגאווה שהלוחמים האלה - הם מהטובים שיש".